המונדיאל של היאוש

המונדיאל של היאוש

כלכלת ברזיל במשבר, כך אומרים. באתר דה-מרקר אפילו יודעים לתת הסבר מהוקצע: מי יושיע את כלכלת ברזיל? אלא שכל הכלכליסטיות הזאת לא באמת מסבירה את מה שקורה, או יותר נכון – את מה שמאותת המשבר של ברזיל לעולם.

ב-12 ביוני 2014, בעוד שבועיים בדיוק, ייפתח בריו דה-ז’נירו טורניר גמר גביע העולם לנבחרות כדורגל – מונדיאל 2014. באופן שאי אפשר לתאר כפחות ממדהים, הברזילאים לא ממש מתלהבים. המדינה שמזוהה יותר מכל עם המשחק היפה – ז’וגה בוניטו – מקבלת את פני אירוע הכדורגל הגדול בתבל בסבר פנים עוין. אם מישהו ציפה שאומת הכדורגל ברזיל תחגוג את האירוח היוקרתי – אז לא. מצב הרוח של הברזילאים כולל בעיקר זעם ויאוש. המונדיאל של 2014 ואחריו האולימפיאדה של 2016 נתפסים כביטוי של סדר עדיפיות לקוי (אם לא זדוני).

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=9Dbq4NKM5so]

ברזיל היא מדינה עשירה באקסלים וענייה בתכלס. העושר הוא נחלתה של שכבה דקיקה שמתחתיה מעמד של עוסקים קטנים שחיים על סף העוני ומעמד של אספסוף על סף ההישרדות. שני המעמדות האלה כוללים עשרות מיליוני בני אדם כל אחד. הלכה למעשה ברזיל היא הסמן של תופעת הפער החברתי-כלכלי – מדינה עשירה ועם עני. תהום.

המונדיאל והאולימפיאדה הם בעצם אירועים של המיעוט העשיר. הכדורגל הוא תרבות (ואמנות) עממית בברזיל, אלא שהמונדיאל הוא כבר לא כדורגל אלא שואו-ביז. התשתיות הן סרק (איצטדיונים הם לא באמת תשתית), הכסף עובר בין תאגידי ספורט לבין תאגידי שידור ולבין בירוקרטים בכירים, והחוויה היא בסופו של דבר לא יותר מסוג של ריאליטי TV איכותי. שווה צפייה אבל לא משהו שבאמת משפיע על המציאות.

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=SezWAYZ8kzI]

לפני ארבע שנים כתבתי לקראת פתיחת המונדיאל בדרום אפריקה מאמר תחת כותרת הפוכה: המונדיאל של התקווה. מה שקרה מאז מוכיח בדיוק את זה: היה מונדיאל ודרום אפריקה חזרה להתמודד עם כל הבעיות שלה. בסיטואציה הכלכלית של דרא”פ המונדיאל הוא אפיזודה תקציבית שלילית.
אלא שלדרא”פ, בניגוד לברזיל, היה ערך אחר באירוח המונדיאל – חזרה רשמית ומתוקשרת למשפחת העמים, תחת המנהיגות של נלסון מנדלה. במובן זה, בדיעבד, מונדיאל 2010 שווה יותר מסכום חלקיו. כזכור היה מונדיאל לא רע בכלל.

לקראת המונדיאל הקרוב בברזיל החששות יורדים עד לליבה. נדמה לי שגם כדורגל גדול לא נקבל במונדיאל הזה. אני לא זוכר אוירה כל כך לא מתרגשת כמו לפני ברזיל 2014. הברזילאים שהמונדיאל בא מהכיס שלהם יותר מתרגשים כמובן, אבל כמו שאנחנו רואים זה לא הכדורגל אלא היאוש. באופן הכי ציני שאפשר הפכו השלטונות של ברזיל את האהבה של הברזילאים למכבש נוסף עליהם. יחסית לכאב ההתפרצות היא מינורית.

האמת היא שעל פי כל קנה מידה ערכי יש להחרים את מונדיאל 2014. שיעורי צפייה נמוכים יטלטלו את אושיות הכדורגל העולמי והמדיה הגלובלית יותר מכל הפגנה של עניים מרודים בשערי האיצטדיון.
אבל אנחנו יודעים שזה לא יקרה, כי אנחנו רחוקים. אצלנו סל המזון של משפחת השלטון (4 נפשות) הוא רק פי 10 מסל המזון של משפחה שורדת וקצת יותר מפי 6 מסל המזון של משפחה מסודרת. בברזיל זה הרבה יותר. אז מהמקום שלנו זה אפילו נראה קצת קטנוני מצדם של הברזילאים; תפגינו עוד חודש וחצי, מה קרה?!

ויש גם את העניין הזה, נו, של חיידק הכדורגל – מסי, סוארז, רונאלדו, קסיאס, דרוגבה, סניידר, ג’רארד וכל החברים. לא פלא שאת המחאה הבינלאומית נגד מונדיאל היאוש בברזיל 2014 מובילה אמריקנית.

מונדיאל 2014 – הכל בדף אחד

  • ברוטוס: עכשף כשראיתי את עלויות קופת המכולת הציבורית של משפחת נהנתניהו אני מבין מדוע מיס פיגי נראית ככה

    נטוס: כנראה לשאוכל יש טעם יותר טעים כשהוא על חשבון משלם המיסים

    ..

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *