ובכן, יהונתן גפן פורש ממעריב – הטמעתי

יהונתן גפן

הדילמה הזאת של איזה פוסט מתאים לבלוג ואיזה לפייסבוק. יש את פרמטר האורך, פוסטים ארוכים זה בלוג, ברור. יש, כמובן, את פרמטר הנצחיות; הגיגים עמוקים וכבדי משקל מקומם בבלוג, שם גוגל יודע לטפל בהם באהבה, וממילא אפשר לשתף אותם בפייסבוק, בבחינת שתי ציפורים.אלא שהדרך לא היתה דו סטרית עד כה, ושיתוף פוסט פייסבוקי באמצעות לינק בבלוג זה ממש בזבוז פוסט ומוניטין. אנשים לא באים לבלוגים בשביל לינקים.

ההתייחסות שלי לטור הפרידה של יהונתן גפן, שפרש השבוע ממעריב לאחר 40 שנות טור, נמצאת בדיוק על התפר הצר בו נמצאים פוסטים שמבחינת הספונטניות מתאימים לפייסבוק, אבל יש להם מספיק משקל כדי להיות בשלים לבלוג. עד לא מזמן שליפה הגונה בפייסבוק חייבה התפשרות, עכשיו כבר אפשר להטמיע.

בקיצור, הנה הטמעה של הפוסט שפרסמתי בפייסבוק בתגובה לטור הפרידה של יהונתן גפן…

https://www.facebook.com/ronenmayer/posts/10151771752579370

  • יהונתן גפן הינו כותב פורה.
    היו לו בחייו שנים שבן כתב יותר שירה ופחות מקאמות או ביקורת פוליטית בחרוזים או בפרוזה.
    אין להתעלם מהישגיו (הכבש השישה עשר ועוד’), ולא נשכח לו את הפדיחות שלו (גילוי סודות חבורת לול).
    איש מעניין היה, מקורי, חד, חצוף, אנרכיסט שעם השנים איבד לא מעט מזוהרו.
    יש לו ליהונתן גפן זכות גדולה על ההפקה המשותפת עם דני ליטאני שהייתה אז מושחזת כדבעי.
    בשנים האחרונות הפך גפן לטרחן מעיק, לא מצחיק, לא משעשע כבעבר, לא מעניין.
    יהונתן גפן היה צריך “לתלות את הנעליים”, בעגת הכדורגל, לפני חמש שנים לפחות.
    אבל מה? מעריב שילמו, למה להפסיק לחלטר?
    סלוצקי ודומינגז מקדישים לו פינה יומית בתכנית הבוקר שלהם, ולדעתי הם עושים לו שירות נפלא,
    כי הם עושים את יהונתן גפן של פעם, זה שנורא הצחיקותנו.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *