צמרמורת שרק לד זפלין יכולים לתת

יש צמרמורת שרק לד זפלין יכולים לתת. מי שחווה כמוני את לד זפלין כתבלין צמיחה מגיל צעיר יודע על מה אני מדבר ויודע שצמרמורת זאת פנים רבות לה
חברי לד זפלין בטקס היכל התהילה

לד זפלין הדהימו אותי. 'אול א-לוט א-לאב' היה השיר הראשון שהקלטתי על הטייפ-רקורדר שקיבלתי מתנה לבר המצווה, כזה עם כפתור הקלטה אדום שצריך ללחוץ יחד עם ה'פליי' בו זמנית. 
ההקלטה התבצעה על שולחן בחדרי באמצעות מיקרופון פלסטיק שהוצמד לטרנזיסטור מתוחכם יחסית לזמנו. 

כילד שהחלום שלו היה "להיות ג'ון בונהם" המקצבים שלהם – איך לומר? – טלטלו אותי – פיזית וכל השאר. 

במבט לאחור לד זפלין הם הדבר המוסיקלי שאני הכי אוהב. הכי אעדיף לשמוע ולהקשיב שוב, הכי אסחף, הכי בנוי למרתון רטרוספקטיבי בהיקף מלא. 

הטריגר לפוסט הזה, על לד זפלין, הוא הסיפור של קרק פלנט בנו של רוברט פלנט, הסולן של לד זפלין.  
השבוע לפני 36 שנים קרק פלנט מת בגיל חמש מדלקת מעיים שהתדרדרה במהירות. רוברט פלנט קיבל את ההודעה על המחלה הקשה והפתאומית של בנו ב-26 ביולי 1977 בניו אורלינס ארה"ב, באמצע מסע ההופעות המפורסם של הלהקה The Song Remain the Same.  
שעתיים אחרי הטלפון המטריד הזה הגיע הטלפון השני מאשתו שבישרה לו על מותו של קרק. 

הזיכרון הזה הוביל אותי אל יו-טיוב, כמו שקורה בדרך כלל בימי חמישי בערב, ע"ע לד זפלין. המסלול התחיל בג'ון פול ג'ונס, המכונה 'הבסיסט של לד זפלין' למרות שהוא הרבה יותר מזה, כפי שתראו בהמשך אם תהיה לכם סבלנות.  
חיפשתי סולו שלו ומצאתי שיעור נגינה שהוא הקליט לאחרונה במסגרת פרויקט של חינוך מוסיקלי בוידאו אונליין. אחת האפשרויות הבודדות להציץ ליכולות של ג'ון פול ג'ונס על הבס החשמלי. חלק א'חלק ב'
החוסר נובע ככל הנראה מכך שג'ון פול ג'ונס אמנם נגן בס מעולה, כמו שכולנו יודעים, אבל הוא לא באמת בסיסט. כלומר, לא רק בסיסט. 

לד זפלין פעלו משנת 1968 עד 25 בספטמבר 1980, יום מותו של ג'ון בונהם. במשך 12 שנים הם הנפיקו שמונה אלבומים ורפרטואר שהוא, לדעתי, חלק מהקאנון המוסיקלי של האנושות.
עם מותו של ג'ון בונהם, המתופף האגדי, לד זפלין הודיעו כי לא יפעלו יותר. ב-1982 הם הוציאו לאור אלבום בשם קודה הכולל שכלל הקלטות שלא הבשילו קודם מתריסר השנים של הפעילות המשותפת.
ב-2007 הם התאחדו להופעה יחידה, עם ג'ייסון בונהם בנו של ג'ון על התופים. הביקוש לכרטיסים להופעה, שהונצחה באלבום נוסף הנושא את שם המותג, הגיע ל-20 מיליון בקשות. רק פרומיל יכול היה להתממש כי האולם, או2 ארינה בלונדון, יכול להכיל "כולה" 20,000 צופים.

אחרי שלמדתי את שתי הטכניקות של ג'ון פול ג'ונס על הבס, ראיתי בטור ההמלצות של יו-טיוב המלצה על סרטון מהופעה של פו פייטרז בוומבלי, בו הם מארחים את ג'ימי פייג' ואת ג'ון פול ג'ונס לביצוע של השיר רוק-נ-רול.
דייב גרוהל התיישב מאחורי התופים והמתופף של פו פייטרז עבר למרכז הבמה לנעליו הענקיות של רוברט פלנט.

זרמתי עם ההמלצות של יו-טיוב וצפיתי בראיון עם שלושת הזפלינים שנותרו אצל דיוויד לטרמן. הראיון התקיים יום אחרי שהם קיבלו את תואר הכבוד למפעל חיים של קנדי סנטר. זה קרה ב-27 בדצמבר 2012 בנוכחות נשיא ארה"ב ברק אובמה.

מן הסתם המחווה התרבותית של קנדי סנטר לוותה במחווה מוסיקלית. אחרי הכרזה מאוד מוצלחת של ג'ו בלאק (בחירה בול) על הזוכים הראויים, בוצעו חמש יצירות של לד זפלין ע"י מוסיקאים אמריקנים. למעט לני קרביץ, שביצע את אול אלוט א-לאב באופן לא מרשים, מדובר בחוויה מרגשת מאוד.
המעבר של המצלמה מן הביצוע על הבמה אל שפת הגוף של הזפלינים ביציע, הוסיף מימד חדש להתרגשות שמעוררים בי המוסיקאלים האלה, שממותגים תחת לד זפלין.

יש צמרמורת שרק לד זפלין יכולים לתת לך. מי שחווה כמוני את לד זפלין כתבלין צמיחה מגיל צעיר יודע על מה אני מדבר ויודע שצמרמורת המסוימת הזאת פנים רבות לה.
כתבתי משהו על העניין הזה ב-2010 בפוסט שנולד אחרי שגיליתי את הביצוע המהפנט של נגנית הכינור לוצ'ייה מיקארלי וג'תרו טאל לשיר קשמיר…

כותרת הפוסט: אפס התנגדות.

מאמרים אחרונים