כמה הגיגים על מוסיקה מזרחית

110311-darbuka

תודה ליהורם גאון. עכשיו אפשר לכתוב על מוסיקה ועל פוליטיקה ים תיכונית באותו פוסט, בלי לחפש הקשרים יצירתיים. הנה כמה הגיגים על מוסיקה מזרחית כחלק משיבת ציון.

באופן בסיסי מוסיקה מזרחית לא עושה לי את זה. יש ארבע סיבות עיקריות: 1. המילים, 2. הלחנים, 3. העיבודים, 4. הביצועים.

האם אני מזרחופוב?
יותר מכך שאני חשדן כלפי מוסיקה מזרחית, אין לי סבלנות לג’אז. כתבתי על זה פעם כאן בקפה: פוסט (ארוך) על אופרה, ג’אז ורשתות חברתיות. הסיבות זהות לחלוטין. אמנם ג’אז במקורו הוא מוסיקה שחורה, אבל נדמה לי שבמחוזותינו הוא נחשב למוסיקה אשכנזית. כלומר, חוסר הסבלנות שלי למוסיקת ג’אז מאזן את החשדנות שלי למוסיקה מזרחית. מצפוני, אם כן, צח כשלג.

אם כבר הכללות, אז אני חרטאפוב. זה לא קשור לסגנון או עדה, רק עניין של בררנות מולטי-ז’אנר. ובאמת אין לי שום דבר עקרוני נגד התחרעויות מקסימות, להיפך. בתנאי שהן מקסימות.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=pftMWb3Ah4M]

מוסיקה מזרחית זה מבטא או סגנון?
את האבולוציה של המוסיקה המזרחית בישראל חוויתי פחות או יותר מהשלב בו הטענות על קיפוח החלו להיות פומביות. בועז שרעבי פרץ אז לתודעה עם פאמלה שכבש את פסגות שני המצעדים – העברי והלועזי. קודם כל הלועזי ואחר כך, בגלל דרישת ההמון, גם בעברית.
לטעמי, הביצוע בעברית לא מרגש באותה מידה, אולי בגלל האימפקט האדיר של השיר באנגלית – פופ אמריקני איכותי בסגנון עדות סן פרנסיסקו עם מבטא מכרם התימנים.

אגב, לחלוץ הזמר בועז שרעבי היה מאבק מעניין עם חלוץ אחר, אריאל זילבר, שרץ במקביל לפסגה הלועזית עם שיר מוזר ופראי בשם סרט במקום (Movie Instead) א-לה פרנק זאפה. גם השיר הזה קיבל גרסה עברית שייצגה את איכותו אבל לא את הריגוש.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=mU4AMK9HSCg]

מה העניין הזה של החאפלה?
הזמר המזרחי לסוגיו ולגווניו לא מפחד לעשות גרסאות כיסוי (קאוורים) למוסיקה מרחבי המזרח התיכון והמדיטרניאן. חלק מהמוניטין השלילי הוא גרסאות כיסוי איומות לשירים מצויינים.
סוגיית התרגום, או הגרסה העברית, מושפעת הרבה מהצורך המסחרי להתפרנס. כלומר, לתת בכפיים. כך יוצא שסבל מתורגם מטורקית מוגש בישראל עם קאווה ונתחי עוף על אספרגוס – אפטייזר לסבבה. “היא הלכה ממני, מתי תחזור?”… בכפיים. הדרבוקיסט באקסטזה.
שירים פוליטיים מהבלקן הופכים לשירי חאפלה בראשל”צ.

קל מאוד לפספס את השיר היווני As tin a leei אם נופלים במקרה לחאפלה הלא נכונה. ואסיליס קאראס הגדול (תרתי משמע) בכבודו ובעצמו מוכיח שגם הוא יכול לעשות גרסת בורקס.
כדי להבין עד כמה להיט הריקודים המיוזע הזה הוא שיר ענק, אתם מוזמנים להופעה חיה בלקבידוס באתונה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Qx8TktSqoi0]

יאפ, טקסטים מעפנים, אז מה?
בינינו, אני לא יודע יוונית ואין לי מושג האם הטקסט המקורי של ואסיליס קאראס הוא שווה או חנטריש. סו ווט?! טקסטים אינפנטיליים יש בכל הז’אנרים, בכל השפות.
“היא אוהבת אותך, כן, כן, ואתה צריך להיות מבסוט”, את זה כתבו הביטלס, וכך הציג את זה פיטר סלרס – She loves you yaeh yeah yeah.

אלא שחוץ מאשר לעברית, אנחנו לא מתחברים באופן אינטואיטיבי לטקסטים מזומרים. לאוזן העברייה השירה הלועזית היא עוד כלי בעיבוד, לפעמים אפילו אם אתה יכול לצטט את השיר בע”פ ובשעת רצון גם לעשות קריוקי.
כך יוצא שזוגות רבים משמיעים ביום חתונתם את השיר אני רוצה אותך של אלוויס קוסטלו לריקוד האהבה. אם לא מתחברים למילים זה באמת אחד השירים הכי סקסיים אבר (תרתי משמע). אלא שזה בכלל שיר על בגידה ונקמה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=FKRx3WSU2EM]

מוסיקה עממית זה בעצם פופ מיוזיק, לא?!
בדידות, סמים, מוות בטרם עת. לא צריך לקחת LSD כדי להצליח לחבר בין זוהר ארגוב לג’ים מוריסון. מה שעוד משותף להם הוא ששניהם פעלו בשוליים. בסוף הרוק הפך למיינסטרים והמוסיקה המזרחית הגיעה לקסריה.

בעברית הביטוי ‘מוסיקה עממית’ נשמע כגנאי, אבל בעצם המשמעות היא פופ מיוזיק – קיצור חינני למוסיקה פופולארית. כלומר, עממית.
במילים אחרות; המהפכה הצליחה, הרוק המחתרתי הפך לפופ. נדמה לי שהשיר את קרה כקרח הוא אבן דרך בתהליך הפופולאריזציה. פתאום כל התבניות הטעונות והמקצבים העצבניים הפכו למשהו נורא ארוז, לא תמיד באלגנטיות. זה קרה לאחרונה גם להיפ-הופ החתרני.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=o2WbBEAmRXs]

אז מה הפואנטה?
בשנת 1967 הביטלס הוציאו לאור את סרג’נט פפר. ב-1972 השיר סטרווי טו האבן היה השיר החזק במצעד האמריקני. באותם שנים המוסיקה הכי פופולארית בארה”ב היתה קאנטרי. גם היום היא ז’אנר משמעותי אם לא מוביל. בתרגומים ישנים של ספרות אמריקנית היא כונתה ‘מוסיקת כפר’ או ‘מוסיקה כפרית’. לרולינג סטונס, אגב, קראו אז בעיתוני ישראל ‘הנוודים’.

כמה זמן אתם יכולים להקשיב למוסיקת קאנטרי בלי להתגרד? מהיבטים פשוטים של טעם אישי, אין לי יותר מדי אמביציה למוסיקת קאנטרי. אבל מצדי כל הז’אנר המטריד הזה שווה רק בגלל להקה אחת שפעלה בין השנים 1967 ו-1972 וחיברה בין המיינסטרים לשוליים, בין הקאנטרי לבין הרוק, באופן שאף אחד לא עשה קודם – קרידנס קלירווטר ריבייבל.

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=bErZt-l8qRM]

סדר השירים
אשליות – מילים: דוד חלפון, לחן: ניסים סרוסי, ביצוע: ניסים סרוסי
יום יום – מילים: שאול בן שאול, לחן: אבנר גדסי, ביצוע: זוהר ארוגב
בוקר טוב – מילים: משה לוי, דקלה, לחן: משה לוי, דקלה, ביצוע: דקלה
הייתי בגן עדן – מילים: אהוד מנור, לחן: שמעון בוסקילה, ביצוע: שרית חדד
את פרי גנך – מילים: יוני רועה, לחן: יוני רועה, ביצוע: אהובה עוזרי ואלי לוזון
לב שבור – מילים: ברי סחרוף, לחן: חיים לרוז, ביצוע: ברי סחרוף

***
התמונה: דרבוקיסט, מתוך דף מידע על לימודי תיפוף ים תיכוני באתר טם-טם.

אם אתם רוצים להקשיב להקלטה של הראיון עם יהורם גאון כדי לגבש דעה על הסצנה הלוהטת, אתם מוזמנים לפוסט של סנה בוער למי, למי יש יותר כבוד?

דה-מרקר קפה

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *