על סחר בבני אדם, בלוגרים וטייקוני תקשורת

סחר בבני אדם

המאבק נגד סחר בבני אדם הוא חשוב. מלחמה קדושה. בדה-מרקר קפה מתנהל רב שיח די עצבני בנושא, הממוקד בחלקה של התקשורת בכלל ורשת ‘שוקן’ בפרט בסחר בבני אדם באמצעות פרסום מודעות “הרפיה” למיניהן. אם מישהו חשב אחרת – זנות היא סחר בבני אדם.

הנה לינק לדיון די עדכני בנושא, ברמת עצבנות גבוהה מאוד. תתחילו ממנו ותמצאו את דרככם.
לאן נעלמו 322 התגובות בדיון “מי מפחד מעמוס שוקן”?

מפתיע לגלות שוב ושוב עד כמה בלוגרים יכולים להיות נאיביים. להט הקרב, השאיפה לעשות עולם טוב יותר והנכונות להקדיש זמן ואנרגיות למאבק על עקרונות נעלים – לא הם שמפתיעים אותי. להיפך. מצד אחד תמיד היו לוחמים, מצד שני אין פה שום נאיביות. אני תומך לגמרי באסטרטגיה שהרבה מאוד מכות קטנות (ונאיביות) יכולות למוטט חומה. כל מי שכותב ולו חצי פוסט בנושא – יבורך. כל מי שקרא ולו חצי פוסט בנושא – הישג. נא להמשיך, בשיא הלהט.

הצד המפתיע הוא במחשבה שמערכות בלוגים, רשתות חברתיות וכל השאר נולדו למען חופש הביטוי שלנו. ממש לא. הן נוצרו למען האינטרסים של בעליהן, שיותר ממה שהם מחפשים לפתוח דרכי ביטוי חדשות להמוני דעתנים הם מחפשים את האקזיט. תוכן גולשים זה ביזנס – התוכן שלך, הרייטינג (הכסף) שלנו.

שוב ושוב מתפלאים בלוגרים על חסימות, מחיקות ואזהרות. האלווו, זה הבלוג שלנו. אז זהו – שלא.

הפוסט הזועם הוא חלק מקמפיין נגד מודעות “ההרפיה” בתפוצתונים של רשת שוקן, שמציב במוקד את בעל המאה עצמו – עמוס שוקן. הקמפיין מתנהל בדה-מרקר קפה שהוא אחד מרשת התפוצתונים הנ”ל. עמוס שוקן מותקף באגרסיביות בביתו שלו.

אין ספק שמר שוקן לא ממש אוהב את זה. אין ספק שהטולרנטיות שלו היא סופית. עובדה. אפשר להבין את זה. אפשר אפילו להבין כאשר הוא מפעיל את זכותו הבלעדית ללחוץ על כפתורי המערכת. למשל, כפתור דיליט. לא צריך לאהוב את זה ולא חייבים לכבד את זה, אבל אפשר להבין. אולי מרגיז אבל בטח לגיטימי. קראתי מספיק תגובות כדי להבין שהדעות חלוקות ויש רבים שחושבים שעמוס שוקן צודק בנקודה הספציפית הזאת.

למלחמות קדושות כדאי שתהיה לא רק אסטרטגיה אלא גם טקטיקה.

סחר בבני אדם

הביטוי העברי ‘סחר בבני אדם’ הרבה יותר ממוקד בעיני מהביטוי האנגלי/גלובאלי Human Trafficking, שמשמעותו ‘שינוע בני אנוש’. לאוזניים היי-טקיות הביטוי האנגלי/גלובאלי עוד עלול להישמע כמו וריאציה על Relocation.
הבעיה, כאמור, חמורה, מזעזעת וחובקת עולם. גלובאלית. סוגיית המימון של הסחר בבני אדם הרבה יותר מורכבת ממודעות “ההרפיה” המבישות ברשת שוקן. כולנו בעצם שותפים, לא רק שוקן – כמו שמראה הסרט הזה: Human Trafficking… Who Funds It?. סרט “מעודן” יחסית לסרטים אחרים בהם צפיתי.

לעניין הדיון העצבני בדה-מרקר קפה, אני רוצה להציג את הדברים מזווית אחרת:

לו לוחמת הקפה היתה משלמת עבור שירותי הקפה, עמוס שוקן לא היה יכול למחוק אפילו אות בלי לתת הסבר בפני דיין חוזים. יותר מזה; לו הלוחמת היתה משלמת יש מצב שרשת שוקן לא היתה צריכה מודעות “הרפיה” כדי לממן את הפעלת הקפה.

יש שיגידו שגם אם שירותי הקפה היו בתשלום, תאוות הבצע של טייקוני התקשורת היתה גוברת. אולי. לא נדע עד שלא נהיה שם.

דה-מרקר קפה

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *