האח הגדול. אז איך שפרה ניצחה?

האח הגדול

הדרך שלי עם שפרה התחילה, כנראה כמו אצל רבים, עם התסרוקת. אחר כך באה התעוררות שלילית; שפרה שיחקה תפקיד של סופר-קולית שאצלי לא כל כך עבר. כלומר, יאללה, יאללה. אחר כך היתה דעיכה בגלל בעיות אוזניים – פשוט כבר לא יכולתי לשמוע אותה יותר. טוחנת לרנין, חופרת את לאון, מנג’נג’ת לצבר, מסבירה לשחר וכן הלאה וכן הלאה קמפיינים של הסברה.
אבל בסוף שחררנו, אשתי ואני, תקציב משפחתי מכובד לסמסים, כאות הערכה לנחישות החדשה של שפרה. הילדים ניצלו את התקציב עד תום והם מרגישים מנצחים.

הזכייה של שפרה היתה הפתעה גדולה. אפילו היציאה המפתיעה של לאון לא הזיזה אותנו מהמחשבה שהמשחק סגור. את היציאה של עינב בובליל, בתו של יוסי, לקחנו בחשבון – הרי היה ברור שאוהדי הבובלילים ימקדו את הצבעותיהם באחד מבני המשפחה המלכותית ויוסי, בסופו של דבר, תמיד היה המועמד האמיתי.

אבל שפרה ניצחה. נגד כל הסיכויים וכל החישובים. איך אפשר להסביר את הניצחון המפתיע ועוד יותר את הפער המוחץ לטובתה?

במבט לאחור הניצחון שלה דווקא די ברור והפער אפילו הגיוני. שני דברים הכריעו את הכף לטובתה:

1. האשכנזים התעוררו
סצינת “הם פרידמנים מתים” היא קו פרשת המים של תוכנית ‘האח הגדול’ עונה א’. אפשר היה להרגיש את זה ברחוב. האשכנזים נעלבו. כל כך נעלבו עד ש’האח הגדול’ הפכה עבורם לשדה קרב.

אולי בעוד כמה שנים, בפרספקטיבה היסטורית, תוכנית ‘האח הגדול’ עונה א’ תרשם כנקודת הזמן בה התחיל הקאמבק האשכנזי הגדול. מה המשמעות של הקאמבק הזה? לדעתי לא קטנה, אבל זה כבר יהיה בפוסט אחר. מה שברור – הפרידמנים לקחו את זה אישי, סמסמו, סמסמו וניצחו

2. הנשים סימנו את יוסי
סיפור הנעורים של יוסי בובליל, על הניסיון למין קבוצתי במסגרת התערבות עם חברים, לכלך את תדמיתו. נדמה לי שבאותו רגע הצטרפו אלפי נשים עצבניות למעגל המסמסים עבור שפרה. בנוסף, יכול להיות שהרבה נשים אוהדות החליטו לא להצביע עבור יוסי בובליל, אחרי שהסיפור נחשף.

לאורך כל הדרך האסטרטגיה התקשורתית של יוסי בובליל היתה ברורה. במשך 107 ימים, מול 50 מצלמות ועשרות מיקרופונים, הוא בנה באופן מחושב ומדוד את תדמית ‘הערס החביב שהעם אוהב’.

האסטרטגיה הזאת משלבת גם התקפה וגם הגנה. בזכות נוכחותה של בתו, עינב, הוא נהנה גם מקישור יצירתי.

הצד ההתקפי ברור; יוסי בובליל בנה בתבונה את הסטריאוטיפ הקלאסי של ‘העילג החכם שבא מלמטה’ ויצר בסיס להזדהות עממית רחבה ומניבה.
הצד השני של אותה מטבע מבוססת כמובן על המשמעות המובנית באותו סטריאוטיפ: ‘אי אפשר להיות נגדי בלי להיות חשוד’ – בהתנשאות/גזענות/חוסר חברמניות וכיוצ”ב. במונחי כדורגל קוראים להגנה כזאת ‘בונקר’.

אבל יוסי בובליל נפל, כמו במחזה טוב, על האסטרטגיה של עצמו. הוא זה שהעמיד מן הרגע הראשון את עניין המוצא העדתי כשווה ערך למיליון שקלים – לניצחון. כאשר התגלה שהוא בעצמו גידל בבית נערה מתנשאת, יהירה ואטומה – קו ההגנה נסדק. למעשה התפורר. בובליל העניק ליריב את המימד שהיה חסר לו – מוטיבציה לנצח.

בשורה התחתונה, יוסי בובליל ובתו יצרו, לראשונה מזה שנים רבות, איזון רגשי בין מזרחיים לאשכנזים.

אולי במזל אולי לא, תוכנית ‘האח הגדול’ עונה א’ יצאה מגבולות הז’אנר, חרגה ממסגרת המדיום וגלשה מחוץ לתחום הבידור וההווי. רון מייברג אולי ישווה את זה לאפקט שיצרה סדרת הטלויזיה ‘הכל נשאר במשפחה’. אני לא מבין בטלויזיה עד כדי כך. אני רק יכול להגיד שהיה שווה.

בפרפראזה על סיסמאות ערוצי הספורט: מי שלא ראה ‘האח הגדול’ לא היה שם כשזה קורה. גבירותי ורבותי – מהפך?

דה-מרקר קפה

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *