כך אמר האיש השואף לשלמות

בעיני, יהודה פוליקר הוא אחד מגדולי המוסיקאים בדורנו – גלובאלית. הוא גיטריסט אדיר, מלחין רגיש ומופלא ומבצע מרגש. מאוד. אם אני מחפש מקבילה לועזית כדי להמחיש את גודל גדולתו של פוליקר בעיני, אני מוצא את עצמי מתלבט בין ניל יאנג לבין ג'ואן ארמטריידינג. יש קווי מחשבה שמובילים אותי לברוס ספרינגסטין. …

הנהר שמחבר את אלה פיצגראלד עם סוזן בויל

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=CB3coG_FjvE] קראתי בוויקיפדיה שהשיר Cry Me a River נכתב במקורו עבור אלה פיצגראלד, אבל אז, בשנות החמישים של המאה העשרים, אשה שחורה לא יכלה להקליט את המילה 'פלבאי' (plebeian). השיר יצא לאור לראשונה ב-1955 בביצועה של ג'ולי לונדון, והתפרסם כאשר היא שרה אותו בסרט The Girl Can't Help It. מאז …

פוסט (ארוך) על אופרה, ג'אז ורשתות חברתיות

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=QmV6_oc2lwM] לפני כמה שבועות מצאתי את עצמי קורא פוסט די ארוך על אופרה. מעשה מוזר, כי את טעמי המוסיקלי כבר גיבשתי מזמן ואופרה לא כלולה. כלומר, מאוד נהניתי לראות את שימי תבורי מביא אותה א-לה פאברוטי בתוכנית 'האח הגדול VIP ' – אבל זאת, כמובן, אנקדוטה.

הפי אנד של שש דקות. מחרמן בטירוף

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=8kl6q_9qZOs] את הרולינג סטונס, כמו את פינק פלויד, ראיתי בהופעה רק בדיעבד, אחרי הרבה שנים. טסתי לאתונה עם יעל, אשתי, לראות את הסטונס באצטדיון האולימפי של אתונה (זה האצטדיון בו הביסה מילאן של קאפלו את ברצלונה של קרויף 0-4 בגמר ליגת האלופות 1994) שהגיעו לשם במסגרת סיבוב ההופעות העולמי Bridges …

בריון שכונתי: גדעון לוי Vs. בוב דילן

ב-28.12.2008, ביום השני של מבצע 'עופרת יצוקה', פרסם גדעון לוי מאמר ב'הארץ' תחת הכותרת בריון שכונתי מכה שוב. ב-1983, כשנה לאחר תחילת מלחמת לבנון הראשונה, פרסם בוב דילן את השיר 'בריון שכונתי' – Neighborhood Bully, שנכתב במיוחד על מדינת ישראל.

כמו רקפות בין הסלעים

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=U9LJdV-tyDU] כמו רקפות בין הסלעים שיר חדש מאת אריאל הורוביץ מנגינה פשוטה, משהו בין ג'ון לנון לשירי מדורה. עיבוד מינימליסטי, כמעט סקיצה. המילים – בתים קשים, פזמון רך. הכל מתחבר. פשוט תקשיבו. ועוד פעם.

בוב דילן, אדוני המלחמה – השורה התחתונה

המוסיקה תמיד היתה גם מקלט. התחלתי לברוח לשם כילד, עם הביטלס שלפני 'סרג'נט פפר'. הם היו מקסימים ואופנתיים ועם טעם של חו"ל. אחר כבר ברחתי לכמה כיוונים, עם לד זפלין ברגעי הריכוז הריקים, כמקלט ממפלצת השעמום, עם פינק פלויד ברגעים המלאים, כפלטפורמה להתפלספות נעורים נשגבת ואל 'טומי' ברגעים בהם נער מבין שהוא חייב לכעוס על משהו אבל לא יודע על מה.
לכל המקומות האלה אפשר היה "להביא בנות". נדמה לי שהיה זה אריק ברדן, סולן 'החיות', שאמר על מהפכת הרוק-נ-רול: "מסר שמסר, היינו שם בשביל הבנות". זה היה יכול להמשיך כך מצדי לנצח.