אברהם לינקולן

בחירות 2016 בארה"ב והחזון של אברהם לינקולן

"אמריקה לעולם לא תיהרס ע"י כוח חיצוני. אם נאבד את כוחנו ואת חירותנו זה בגלל שהרסנו את עצמנו במו ידינו". כה אמר אברהם לינקולן, הנשיא הרפובליקני הראשון בהיסטוריה של ארה"ב והיחיד, עד כה, שלקח את העימות הפנים-אמריקני לקצה.

רבים טועים לחשוב שאברהם לינקולן (הנשיא ה-16) פתח במלחמה בגלל אידיאלים, אבל הוא בכלל לא פתח במלחמה אלא הגיב לתקיפה של המדינות הפורשות (הדרום) על מחנה של מדינות הצפון.

הבסיס למלחמת האזרחים האמריקנית היה כלכלי – הצפון התעשייתי מול הדרום החקלאי. שחרור העבדים בצפון וביטול העבדות לא קרו – למרבה הצער – מתוך התפכחות מוסרית המונית אלא מתוך התפתחות כלכלית; בעיר ובתעשייה לא ניתן הלכה למעשה להשתמש בעבדים חסרי זכויות, להבדיל מהחוות בדרום שניהלו מכלאות קטנות ויעילות, אז הפכו אותם לסלאמס שאין לו בעצם ברירה אלא לעבוד בתעשייה בתנאים מחפירים ואחרי זה לדאוג לעצמו, העיקר שבבוקר יתייצב לעבודה. המכלאות הפכו לגטאות.

לינקולן באופן אישי היה בעד ביטול העבודות גם כערך, לא רק כצורך, אבל הוא לא הלך לעשות מזה עניין. למעשה, הוא אף הכריז שאין לו שום כוונה להתערב בנושא. השליחות שלו, ולשם כך הריצו אותו, היתה לתמוך בפיתוח התעשייתי (תכלס, העברת ההגמוניה צפונה). בשני הצדדים, אגב, היו המון עניים מרודים לבנים.

אברהם לינקולן רץ, נבחר, נלחם, ניצח ונרצח – הנשיאות הכי ברורה וממוקדת בתולדות ארה"ב. הוא רשום בהיסטוריה האנושית כמגדלור ענק בצדק רב, אבל גם בגלל דברים שהשיג כפועל יוצא (מתוך שלא לשמה וגו').

הוא הגיע לנשיאות לא כאדם נערץ אלא כפוליטרוק שנחשב לסוס שאפשר לשלוט בו. למעשה, אלמוניותו ואפרוריותו היו שיקולים בבחירתו ע"י הרפובליקנים כמועמדם. אבל המציאות התקילה אותו והוא התמודד וניצח. גדולתו היא מתוך פרספקטיבה, בשונה מענק אחר, פרנקלין רוזוולט, שחווה את תהילתו בעודו מכהן.

מה שקורה עכשיו באמריקה, בחירות 2016, הוא מור-אוף-תי-סיים

לא צפון מול דרום ולא תעשייה מול חקלאות – הפעם זה אנשי הלופטגשפט מול אלה שצריכים לקום לעבודה. אותו עניין של חלוקת שפע הוגנת, רק שבארה"ב המאבק הוא לא לשוויון אלא להגינות. בינתיים. השחורים כמובן בלב הסיפור, עדיין. התהליך שהניע לינקולן רק בעיצומו רחוק מלהסתיים (יש בארה"ב הוגי דעות שחורים שטוענים כי העתיד של האפרו-אמריקנים הוא באפריקה, אולי התופעה הכי מרתקת בקהילה השחורה בארה"ב).

מבחינה פוליטית, ההבדל המשמעותי ביותר בין הקרע בעידן אברהם לינקולן לקרע בעידן אובמה הוא המעורבות של הנשים, שאז היו מחוץ למשחק.
עוד הבדל משמעותי: הזירה, בניגוד לעבר, חשופה הרבה יותר; מה שפעם היה רק בחדרי חדרים מגיע מהר לכל סלון ולכל סמארטפון, והבוחרים הם כבר לא רק יעד לנאומים אלא גם חלק מהשיח.

אברהם לינקולן יצא למלחמה תחת הדגל של שמירת האיחוד (החזרת הפורשים) כי ההתפוררות היתה על בסיס של קהילות-מדינה – איחוד פדראלי. מה שמפורר היום את ארה"ב הוא הפוליטיקה של הזהויות – התפוררות על בסיס אישי ולכן האתגר הבא (המלחמה הבאה?) הוא איחוד פרסונלי. כמעט כמו מלחמת דתות.

אמריקה תהיה חייבת בקרוב נשיא שהוא קצת לינקולן וקצת רוזוולט. האלטרנטיבה היא התפוררות וזאת המגמה. כמו שההיסטוריה מלמדת, אי אפשר לחזות מראש מי יהיה כזה ומי לא. חבל/מזל שארנולד שווארצנגר לא יכול להתמודד כי הוא נולד באוסטריה.

כיף לשתף:Email this to someoneShare on FacebookShare on LinkedInTweet about this on TwitterShare on Google+Pin on PinterestShare on Reddit

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *