אמנון אברמוביץ'

בעניין ה-מ-א-מ-ר של אמנון אברמוביץ'

ביום שישי 26.08.2016 פרסם אמנון אברמוביץ' טור בעיתון ידיעות אחרונות, בו הוא מתייחס לראלי של רה"מ בנימין נתניהו מול התקשורת, שהתחולל באותו שבוע.

למי שרוצה לעיין קודם במאמר של אברמוביץ' לפני שהוא קורא בלהיטות את תגובתי, הנה הלינק למאמר באתר העיתון http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4846266,00.html 

י—-

המאמר רצוף אי דיוקים (הפריפריה לא מתדלדלת), עשיר בסיסמאות "נכונות" (מפחיד, מהלך אימים וכו'), מועשר בתזות פרטיות ("אף מדינה חברה באו"ם לא ניסתה להכחיד אף מדינה חברה באו"ם" – באמת?! אז בשביל מה היה צריך סנקציות על אירן?) וטעון כ-מ-ו-ב-ן במיטב הלעג האברמוביצ'י הידוע.

אבל אני רוצה להתמקד בשני דברים:

  1. פנקס החשבונות – אברמוביץ' מעמת את נתניהו עם כל מיני אפיזודות ואמירות מן העבר כהוכחה לכך שנתניהו הוא צ'ק בלי כיסוי. אז ראשית, ניהול חשבונות היסטורי הוא חרב פיפיות, והוא יכול – למשל – לשמש כהוכחה לחדלות האישים של יצחק רבין בהסכם אוסלו, שבאורח פלא עפ"י הנסיבות שינה את דעתו באיזה עניין.

שנית, לכל אפיזודה שמשרשר אברמוביץ' יש גם פרשנות אחרת לא אברמוביצ'ית. אבל מעל לכל ניצבת רשימת ה-י-ש-ג-י-ו של נתניהו והיא – מה לעשות?! – עולה על רשימת הזיגזוגים חסרת החשיבות עליה טרח אברמוביץ'. הוא כנראה השקיע יותר בליטוש הסגנוני מאשר בתחקיר.
אגב, איך אני יודע שהרשימה הטרחנית של אברמוביץ' היא חסרת חשיבות? כי כך קבע הבוחר, פעם אחר פעם. נורא פשוט, הדמוקרטיה אמרה לי.

  1. הטעות ההיסטורית – אברמוביץ' פותח את המאמר בהטלת אחריות לחורבן בית שלישי על נתניהו והימין (פסקת ההסתה): "אתה (נתניהו) יודע שפעמיים בתולדות ישראל גברו הקנאים מהימין הקיצוני על המתונים, התגרו במעצמות והובסו על ידן, כך הלך בית ראשון וכך חרב בית שני".

ובכן, טעות. בית ראשון חרב בגלל חבירה לאימפריה הלא נכונה, ובית שני חרב בגלל מרד נואש נגד שלטון אימפריאלי. נכון שבשני המקרים העם היהודי בארץ ישראל היה מפולג, מפורר, מסוכסך ותשוש, אבל היה עוד מכנה משותף – בשני המקרים, ולמעשה לאורך כל ההיסטוריה עד היום, היהודים לא יכלו להגן על עצמם וגורלם לא היה בידם. די הגיוני שהתשישות והפירוד נבעו במידה רבה מן המצב הזה.

למי שרוצה להרחיב קצת בעניין ההגנה העצמית https://goo.gl/dPEjNU

י—-

מן הסתם, אני לא הולך לנתח כאן את כל ההיסטוריה לפרטיה. הכל זמין עם קצת השקעה בגוגל. מצד שני, אם לאמנון אברמוביץ' מותר לעשות חשבונות היסטוריים מהמותן, גם לי.

אז אני מזכיר שלאורך דברי הימים, מיציאת מצריים ועד רחל ליאל, היו כוחות שליליים ומטנפים מבית, בכלל זה – לתשומת לבך מיסטר יאיר גולן – גם בימים הכי אפלים. היום אמנון אברמוביץ' עובד בצד שלהם.

י—-

אמנון אברמוביץ' הוא, בסופו של חשבון, איש יקר שכולנו חייבים לו משהו. זה לא אומר שאסור להתווכח איתו או להעיר לו. את הסגנון הוא קבע.

ביני לבין עצמי יש לי תחושה כי אמנון אברמוביץ' בעצמו כבר יודע שהוא טועה ומטעה, אבל משום מה הוא בוחר לשחק את המשחק.

כיף לשתף:Email this to someoneShare on FacebookShare on LinkedInTweet about this on TwitterShare on Google+Pin on PinterestShare on Reddit

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *