שתי מדינות לשני עמים

11 נקודות שחשוב לזכור בעניין הפתרון של 'שתי מדינות לשני עמים'

1. כן, מהות הפתרון היא חלוקת הארץ בין שני העמים שרבים עליה, העם היהודי והעם הפלסטיני, כאשר לכל עם מדינה ריבונית משלו – מדינה ליהודים ומדינה לפלסטינים.

2. לא, הסכסוך הוא לא בין הפלסטינים לישראלים אלא בין הפלסטינים ליהודים. לכן ישראל היא לא מדינת הישראלים אלא מדינת היהודים.

3. כן, הסכמה לפתרון של שתי מדינות לשני עמים מבוססת על הכרה הדדית בזכותו של כל עם להיות כאן ובזכותו של כל עם לשטח בריבונותו. על זה בעצם חותמים (אם חותמים).

4. כן, גודל השטח הוא דינאמי. לדוגמא, לתוקפנות הפלסטינית לאורך השנים יש מחיר. בדונמים.

5. לא, אין דרישה להכרה פלסטינית באופיה של מדינת היהודים אלא רק בזכותה להתקיים. על אופיה של מדינת היהודים יחליטו היהודים בינם לבין עצמם. כנ"ל במדינת הפלסטינים.

6. כן, כל אחת משתי המדינות – של הפלסטינים ושל היהודים – עשויה לכלול גם מיעוט של בני העם השני, שייהנה מזכויות אזרח מלאות ושוויון למעט בתחומי הגירה (חוק השבות, לדוגמא).

7. כן, היהודים מחויבים לפתרון הזה החל מ-29 בנובמבר 1947. הוא אושרר ע"י מנהיגי מדינת היהודים מאז ועד בר-אילן ועד היום.

8. לא, הפלסטינים מעולם לא הסכימו לפתרון הזה. הם אינם מכירים בזיקה של היהודים לארץ ישראל. מכאן נובע שהם אינם מכירים בזכותם של היהודים למדינה ריבונית בארץ ישראל. למעשה, הפלסטינים אינם מכירים בקיומו של עם יהודי אלא של דת יהודית בלבד, שאין לה שום משמעות לאומית, בטח לא כאן. זה מעוגן באמנה הפלסטינית – המסמך הלאומי המכונן (סעיף 15).

9. כן, הפתרון של 'שתי מדינות לשני עמים' הוא פתרון צודק שמקובל גם על מדינות העולם. כאמור, הוא מונח על השולחן מ-1947.

10. לא, זה לא יקרה. אין לנו פרטנר לזה.

11. כן, לנצח נאכל חרב.

יאפ, למסקנה המדכאת הזאת הגעתי לפני למעלה מעשור. עכשיו תורכם.

***
הקרנף האופטימי – תקציר מסע משמאל לימין
אולי בעוד אלף שנים, אולי אפילו מחר

כיף לשתף:Email this to someoneShare on FacebookShare on LinkedInTweet about this on TwitterShare on Google+Pin on PinterestShare on Reddit

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *