כדורגל נשים, האתגר של מירי רגב

כדורגל נשים, האתגר של מירי רגב

מונדיאל הנשים ה-7 יצא לדרך ופיפ"א מהמרת על מיליארד צופים בכל העולם. את החזרה של הענף לאור הזרקורים מובילות האמריקניות, בזכות ביטול של אפליה מובנית ב-1971. בישראל המצב עגום אבל מירי רגב יכולה להציל אותו…

בימים אלה מתקיים בקנדה טורניר גביע העולם לכדורגל נשים – מונדיאל הנשים ה-7 – שהחל ב-6 ביוני 2015 עם 24 נבחרות ויסתיים ב-5 ביולי עם אלופת עולם אחת.

כמו אצל הגברים, גם בקרב נשים בעולם כדורגל הוא הספורט הקבוצתי הפופולארי ביותר. במדינות רבות בעולם קיימות ליגות פעילות ובזירה הבינלאומית פועלות 176 נבחרות כדורגל נשים. עד כאן הדמיון בין השניים. כמה מספרים להמחשה: עפ"י נתוני פיפ"א, שיעור הצפייה במשחקי הבתים המוקדמים במונדיאל הנשים 2015 שוברים את שיאי הצפייה שנרשמו במונדיאל 2011. לדוגמא, מספר האנשים בסין, אימפריה בתחום כדורגל נשים, שצפו במשחק הפתיחה של נבחרתם מול המארחת קנדה, היה גבוה בלא פחות מ-77% משיעור הצפייה הממוצע של הסינים במונדיאל הנשים הקודם – 2.3 מיליון צופים לעומת 1.3 מיליון. רק לשם השוואה, במשחק בין יוון לדרום קוריאה במסגרת מונדיאל 2010 לנבחרות גברים, צפו לא פחות מ-24 מיליון סינים.
סין, אגב, היא מדינת הכדורגל הגדולה בעולם עם למעלה מ-26 מיליון כדורגלנים רשומים וחובבים. ברזיל, ארץ הכדורגל, ניצבת רק במקום החמישי (13 מיליון), אחרי גרמניה (16), הודו (20) ומדינה נוספת שתיכף נגיע אליה. נשים מהוות רק 10% מעולם הכדורגל הפעיל.

כדורגל נשים בעולם
מקור: FIFA Big Count

התחזית של פיפ"א למונדיאל הנשים 2015 היא לצפייה כוללת (52 משחקים סה"כ) של כ-1 מיליארד צופים. אותה כמות צופים של משחק רבע הגמר של מונדיאל הגברים 2014 בין גרמניה לארגנטינה.
נתון נוסף ששופך אור על הפערים בין כדורגל נשים לכדורגל גברים הוא שכרה של הכדורגלנית היקרה ביותר בעולם, אלכס מורגן, שקיבלה ב-2015 שכר של 450,000 דולרים. השכר הממוצע של כדורגלן (גבר) בפרמייר-ליג באנגליה הוא 2.3 מיליון דולרים. כדורגלן יקר מרוויח עשרות מיליונים רק משכר ובונוסים, לפני הכנסות מחסויות, פרסומות וכד'.

היסטוריה של פוטנציאל ואפליה
אם חופרים קצת בהיסטוריה של הכדורגל מגלים כי נשים שיחקו כדורגל מאז ומתמיד. באירופה קיים תיעוד להווי של כדורגל נשים. בדברי ימי הכדורגל המודרני, שנולד בממלכה הבריטית, מקובל להתייחס למשחק כדורגל נשים שהתקיים בגלזגו סקוטלנד בשנת 1892 כנקודת ההתחלה, המשחק המתועד הראשון. שלוש שנים אחר כך התקיים המשחק המתועד הראשון של כדורגל נשים באנגליה.

הרגולציה של הכדורגל באנגליה שהתחוללה בשנת 1863, ובזכותה נחשבת אנגליה למולדת הכדורגל, התייחסה באופן שוויוני לכדורגל גברים ונשים. מצד שני, הספונסרים של הכדורגל, מפעלי התעשייה של האימפריה, עודדו בעיקר את הגברים. אבל כדורגל נשים שמר על פופולאריות גבוהה ומתועדים משחקים רבים של קבוצות נשים בהן נכחו יותר צופים מאשר באירועי כדורגל גברים.
בתקופת מלמת העולם הראשונה מפעלי התעשייה החלו לעודד כדורגל נשים והפכו אותו ללהיט. בבוקסינג דיי של 1920 התאספו 53,000 אוהדי כדורגל בגודיסון פארק בליברפול, כאשר 10,000 אוהדים נוספים נשארים מחוץ לאצטדיון, כדי לצפות במשחק כדורגל נשים. המשחק הזה נחשב לאבן דרך בדברי ימי הכדורגל הנשי, הן מצד הפוטנציאל שהוכח, אבל יותר בגלל האפקט השלילי שהוא יצר; מה שקרה הוא שמוסדות הכדורגל האנגלי נבהלו ובשנת 1921 קיבלו החלטה לאסור על קבוצות נשים לשחק באותם מגרשים בהם משחקים גברים. בבת אחת דעך הפוטנציאל של כדורגל נשים באנגליה ואיתו הכדורגל הנשי בעולם.

כדורגל הנשים נחנק בגלל אפליה ושחיתות. אמנם אחרי מלחמת העולם השנייה החלו לפעול ליגות מסודרות ברחבי אירופה, אך הענף נשאר למעשה חובבני, נישתי וחסר עניין. כפי שמוכיחים המספרים, הוא עדיין לא חזר לעצמו, בלשון המעטה, אך אם פיפ"א כבר מדברת על מיליארד צופים אפשר להגיד שהפוטנציאל חזר לעצמו.

ביג אין אמריקה
מי שמוביל את כדורגל הנשים חזרה לאור הזרקורים הן האמריקניות. ואם הדעיכה קרתה בגלל אפליה, הרי שההתעוררות המחודשת התחוללה בגלל תיקון של אפליה. בשנת 1971 התקבל בארה"ב חוק Title IX שחייב מוסדות חינוך והשכלה למימון שווה של ספורט גברים ונשים. תוך שלוש שנים כל המוסדות שהפעילו קבוצות ספורט גברים, עניין של מסורת ותרבות בארה"ב, נדרשו להתארגן לפעילות זהה גם לנשים.

בדיוק אז התחילה מישל אייקרס ללמוד בבית הספר ונולדה מיה האם, שתי נשים שהובילו שנים אחר כך את נבחרת ארה"ב לזכייה במונדיאלים ובמדליות זהב אולימפיות. למעשה, נבחרת הנשים האמריקנית אחראית הן למיסוד של מונדיאל נשים החל מ-1991, ולשילוב של כדורגל נשים במשחקים האולימפיים החל מ-1996 באולימפיאדת אטלנטה ארה"ב.

המטרה של החוק היתה להעניק לנשים הזדמנות שווה לזכות במלגות ספורט. מכיוון שהילדות האמריקניות בחרו בכדורגל יותר מכל ספורט קבוצתי אחר, התיכונים, הקולג'ים והאוניברסיטאות הקימו קבוצות וייסדו טורנירים של כדורגל נשים. תוך עשור פעלו למעלה מ-100 קבוצות כדורגל נשים.
ב-1985 הוקמה לראשונה הנבחרת הלאומית של ארה"ב, בה היתה מישל אייקרס השחקנית הוותיקה ביותר ומיה האם הצעירה ביותר. ב-1991 הן זכו במונדיאל הנשים הראשון בהיסטוריה, ב-1999 הן אירחו את המונדיאל השלישי וזכו גם בו וב-1996 הן זכו במדליית הזהב הראשונה בהיסטוריה של כדורגל הנשים.

כדורגל נשים: מישל אייקרס, מיה האם

בנוסף לתפקידה ההיסטורי בהשבת כדורגל הנשים לזירות הספורטיביות המרכזיות ותרומתה להתעוררות העולמית של הענף, נבחרת הנשים האמריקנית לדורותיה אחראית לעוד כמה וכמה טלטלות גלובליות ואזוריות.

ארה"ב חווה בשנים האחרונות צמיחה אדירה בהתעניינות בכדורגל, ושידורי משחקים מקומיים ומליגות באירופה הם תעשייה משגשגת. בפברואר 2015 צפו כ-1.3 מיליון אמריקנים בשידור של משחק הפרמייר-ליג בין מנצ'סטר יונייטד לצ'לסי. נכון שלמעמד המתפתח של הכדורגל בארה"ב תורמת גם הקהילה ההיספאנית, אך את הניצוץ הדליקו הנשים שגם כיום הן כוח מוביל בכל מה שקשור לכדורגל – נשים או גברים – בארה"ב. ארה"ב היא המדינה השנייה בעולם במספר האנשים המשחקים כדורגל, אחרי סין, היא השנייה בעולם במספר הכדורגלנים הרשומים, אחרי גרמניה, והראשונה בעולם במספר הכדורגלניות הרשומות. מאמר באתר וול-סטריט ז'ורנל, מפברואר 2015, מגדיר את התפתחות הכדורגל המקצועני בארה"ב כ-Boom.

נשות ארה"ב סוחפות גם את קנדה לשיגעון הכדורגל. המונדיאל שמתקיים בקנדה בימים אלה צפוי לתרום לכלכלתה 267 מיליון דולרים. הן משפיעות על אחוזי הצפייה והגלישה, על תיירות כדורגל, על תרבות הפנאי של אמהות ומשפחות בארה"ב ובכל העולם, הן אחריות לביטוי Soccer Mom המגדיר אם פרברים שוויתרה על קריירה לטובת טיפוח הדור הבא. הן הולידו ז'אנר חדש של סרטי נעורים וסרטי ספורט, יצרו מיליוני משרות חדשות ופתחו הזדמנות להשכלה גבוהה עבור אלפי נערות בכל שנה. הדבר היחיד שהן לא מצליחות לעשות הוא למסד ליגת נשים מקצוענית בארה"ב. עד כה כל הניסיונות נכשלו.

ההשפעות על מעמד הנשים בארה"ב הן רבות ועצומות. לא אסקור אותן כאן ואסתפק באמירה קצרה: ארה"ב היא המדינה היחידה בה נבחרת הנשים בכדורגל נותנת השראה לנבחרת הגברים, והיחידה בעולם בה לכדורגלנים יש כדורגלניות כמודל להערצה וחיקוי.

ישראל: האתגר של מירי רגב
בישראל פועלות ליגה וחצי של כדורגל נשים עם פחות מ-20 קבוצות של בוגרות ועוד כ-15 קבוצות של נערות המתחרות ביניהן בטורנירים שונים. לילדות אין מסגרות מסדרות והן יכולות לשחק בליגות הבנים עד דרג א' בלבד. ההתאחדות לכדורגל מפעילה שלוש נבחרות לאומיות לנשים בוגרות ולנערות עד גיל 19 ועד גיל 17.

הנושא נמצא בתחום אחריותו של משרד התרבות והספורט, שמפעיל מועצה ציבורית בשם אתנה לקידום ספורט נשים בישראל, אך אתנה מתמקדת בספורט אישי. ספורט הנשים הקבוצתי ובראשו הכדורגל מוזנח. זהו אתגר המונח לפתחה של שרת התרבות והספורט מירי רגב.

מירי רגב לא יכולה לחייב מועדוני כדורגל להפעיל גם קבוצות של נשים, במיוחד לא כאשר גם קבוצות הגברים קורסות כלכלית. אין לה את התקציבים הדרושים לשדרוג משמעותי של הליגות והתשתית הקיימות. היא לא יכולה לרכוב על מסורת ותרבות של ספורט במערכת החינוך – כי אין כזאת. המודל האמריקני לא מתאים לנו. לעומת זאת המודל הבריטי של ראשית המאה העשרים יכול לעבוד כאן.
הדבר היחיד שמירי רגב יכולה לעשות הוא לספק תמריצים לתאגידים וחברות להשקיע בכדורגל נשים, ובענפי ספורט קבוצתי אחרים, באמצעות הקמת קבוצות מותג וניהול ליגות חצי מקצוענית. אפשר לשתף גם רשויות מקומיות ומוסדות חינוך והשכלה אזוריים, אך האחריות הכלכלית והניהולית תהיה של החברות.

העתיד של המשחק
ובאשר למשחק עצמו; לכדורגל נשים יש פוטנציאל והדרך למימושו טמונה, לדעתי, בשיפור חוויית המשחק באמצעות אפליה מתקנת. במאמר מנומק שפרסמתי ב-2010 הצעתי שלושה דברים: קיצור זמן המשחק ל-80 דקות, הקטנת מימדי המגרש (או הגדלת מספר השחקניות) והגדלת כמות החילופים. תיאורטית כדורגל נשים יכול

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *