נאומו של נשיא מדינת ישראל רובי ריבלין בכפר קאסם 26.10.2014 – קראתי והתלהבתי

אחרי יומיים די דחוסים בעבודה התפניתי לקריאת נאומו של נשיא המדינה רובי ריבלין באירוע הזיכרון וההנצחה בכפר קאסם. מה אני אגיד לכם – אחלה נאום. יכול להיות שכמה מידידי משמאל ירוצו עכשיו לקרוא שוב ולבדוק את עצמם, אבל אני אפילו התלהבתי.

כולי תקווה שבעתיד יוכלו להגיד כי זהו נאום מכונן, נאום שהשפיע והיה טריגר למומנטום חדש וחיובי, אבל גם אם לא, זהו נאום היסטורי של נשיא מדינת היהודים לקהילה הערבית שבתוכה, עם כמה אמתות בגובה העיניים ובלי למצמץ.

לחלוטין לא נאום של התנצלות במובן של התרפסות. ממש לא. הנשיא הביע עצב, הזדהות עם הכאב, הכאה על חטא, חשבון נפש, מסקנות וכמובן אחריות. יחד עם זאת, המסר המרכזי הוא ציוני והוא מאוד נחוש – אני כאן כנשיא הבית הלאומי של העם היהודי (פסקה מס' 100).

גם אני כבר ותיק בארץ הזאת ולא זכור לי טקסט כזה, שחלק גדול מעוצמתו נובע לא רק מהרטוריקה הפשוטה והישירה – הריבלינית – והמדויקת, ומן המסר הציוני הנחוש, אלא גם מהמקום והזמן ומן הראשוניות. נשיא מדינת ישראל בא לראשונה לטקס הזיכרון המסוים, ואין שום סיבה שזה לא יהפוך להרגל אם לא לריטואל ממלכתי שנתי.

יש לי תחושה שנשיאנו החדש, שעד כה מתגלה כ"מלך", כיוון את נאומו גם לדורות הבאים ואני אשמח אם זה יתממש. כלומר, את הנאום הזה צריך ללמוד בבית הספר. בשתי השפות.

הנוסח המלא

גלצ | הארץ | וואלה

נאום הנשיא בפתיחת מושב החורף של הכנסת ה-19

כיף לשתף:Email this to someoneShare on FacebookShare on LinkedInTweet about this on TwitterShare on Google+Pin on PinterestShare on Reddit

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *