לסגור את הפינה: האם הרולינג סטונס להקה גדולה?

בואו נפזר את המתח; התשובה היא 'כן'. חד משמעית, עם קפיטל כף ואם תרצו אז אפילו עם יותר מסימן קריאה אחד. עכשיו, כשכולנו רגועים, בואו נסביר למה בכלל צריך להסביר.הביקור ההיסטורי של האבנים המתגלגלות (הנוודים) בתל-אביב במוצאי חג השבועות התשע"ד, 4 ביוני 2014, הציף תופעה מעיינת, שהיא כנראה לא ייחודית רק לישראל אבל בהתחשב בתודעת הרוק-נ-רול המפותחת שלנו היא מפתיעה.
ובכן, הרולינג סטונס היא לא להקה מאוד נחשבת בישראל. לפחות כך היה עד ההופעה ההיסטורית שהיתה מסתבר משובחת עד מאוד.בסופו של חשבון נכחו בהופעה למעלה מ-50 אלף איש מקשת רחבה של גילים, שזה מספר נאה ביותר להופעה בינלאומית בתל-אביב. כלומר, לפחות עפ"י הרייטינג הסופי מדובר בהצלחה מהסוחפות ביותר. לפי הפידבקים שזרמו בפייסבוק מי ששילם קיבל תמורה עם בונוס.
אבל המכירה התנהלה בעצלתיים כאשר המחיר הרשמי לכרטיס (700 ש"ח) היווה חסם משמעותי עבור רבים. אלא שרבים שילמו הרבה פחות באמצעות מתנות של עסקים שונים ושוק כחול של כרטיסים יד שנייה בפייסבוק.סוגיית המחיר היא עדות מובהקת למעמדה השנוי במחלוקת של הרולינג סטונס בישראל. אפשר לומר שאצלנו הם (היו) ממוצבים בעיקר כ"לא ביטלס" או "הלהקה שעושה אנג'י".
עבור מי שמכבד את הרולינג סטונס כפי שראוי, מחיר של 700 ש"ח הוא לא חסם. אני למשל, שבשבילי הסטונס הם לא רק מהאבות המייסדים אלא גם מאבות המזון וחלק בלתי נפרד מהתפריט המוסיקלי שלי, לא עצרתי גם כאשר נדרשו אלפי שקלים כדי להגשים את החלום. ב-1999 טסתי עם אשתי לאתונה להופעה של הרולינג סטונס: הפי אנד של שש דקות, מחרמן בטירוף.
את ההופעה ההיסטורית בתל-אביב השארנו לילדים שנהנו מאוד מאוד. לא ש-700 ש"ח לכרטיס זה פיס-אוף-קייק, אלא שהיה ברור שמדובר בחובה הורית. אצלנו בבית הרולינג סטונס הם בטח להקה גדולה.
10 דברים על הרולינג סטונס מזווית אישית

עכשיו נעזוב את כל המעטפת עם המיצובים, הדימויים והמיתוגים ונדבר על מוסיקה. לא הטובים עם הפריזורה (ביטלס) מול הרעים החוצפנים (סטונס) – מוסיקה נטו.

מי שמכיר את הרפרטואר של הסטונס מימי הקאוורים לריתם-נ-בלוז אמריקני ועד האלבומים של שנות ה-2000, יודע שהם מגוונים להפליא עם גלישות ונגיעות באלטרנטיב ובאוונגרד ועם לא מעט אקספרימנטים (שלא לדבר על כך שלפחות עשור הם היו המיינסטרים של האלטרנטיב).
למעלה מ-50 שנות פעילות הניבו מאות יצירות שאפילו אוהדיהם הגדולים ביותר לא מכירים את כולן. אני גיליתי רק לאחרונה את אחד השירים הכי מדהימים שלהם, מהאלבום A Bigger Bang שיצא לאור בשנת 2005. Laugh I Nearly Died ואם הוא מזכיר לכם את הארקטיק מאנקיז אז סבבה.
השיר הזה גם נותן תזכורת טובה לאיכות הטקסטים של הסטונס. קריירה כמו שלהם אי אפשר לבנות על ריקנות.

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=ogZ8wlaCsdQ]

בגיל 71 מיק ג'אגר הוא עדיין אחד הקולות הכי מצויינים והכי מעניינים של הרוק והמוסיקה בכלל, והוא מחזיק הופעה שרוקרים צעירים מתקשים להחזיק, צ'ארלי ווטס הוא מתופף ג'אז מעולה ומקצבן יצירתי מאוד, רוני ווד גיטריסט אדיר ואיתם שורה של נגנים ומוסיקאים ברמה הכי גבוה.
מה שמביא אותנו אל קית' ריצארדס שעליו בעצם נשענת הדילמה – האם מדובר בלהקה גדולה או לא. כלומר, הגיטריסט.

אז נכון שקית' ריצארדס הוא לא גדול הוירטואוזים של הרוק, אין ויכוח. הוא אפילו לא גדול הוירטואוזים בלהקה שלו, אבל הוא מלך מלכי הריפים. 'הריף האנושי' (The Human Riff) כך קראו לו. ואם תשימו לי את ג'אמפינג ג'ק פלאש ותגידו שריפים זה חמוד, אז אני אשים לכם את הונקי-טוק וומן ואומר שריפים זאת אמנות נשגבת. וזה עוד לפני שדיברנו על הריף של גימי שלטר הנצחי.

ג'אגר וריצ'ארדס כותבים יחד כבר יותר מחמישים שנה. פעם הם היו מהפכנים צעירים שהיו שותפים לרנסנס מוסיקלי מדהים, היום הם זקני השבט. אבל הם לא באו לתל-אביב כלהקת עבר אלא כאנסמבל מוסיקלי חי, תוסס, בועט ומתרוצץ. רק תסתכלו על לוח ההופעות של הרולינג סטונס ל-2014/5. העולם קובע שהם להקה גדולה.

אחת הסיבות שזה עובד להם כל כך הרבה שנים היא שמאז ומתמיד הרולינג סטונס היתה להקה של הופעות. בעידן החדש בו מורידים מוסיקה ולא קונים מוסיקה, הם משתלבים אפילו יותר טוב מאשר בעידן הקודם בו ההופעות היו חלק ממסע הקידום של אלבומים. לא פחות מ-13 אלבומי לייב הם שחררו החל מ-1966 ועד 2012. מספר אלבומי האולפן של הסטונס הוא 25, האחרון יצא לאור ב-2005 ויש בו לא מעט שירים טובים ומעניינים שחורגים ממה שאתם חושבים כשאתם חושבים על הרולינג סטונס. שניים מתוכם נכנסו לרשימת הטופ 10 שהכנתי לכבוד ביקורם בארץ הקודש.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=videoseries?list=PLwRzYkQ-eMRNh_LQXJ2U_H7uzUaB4Htny]

שירים טובים זה לא דבר של מה בכך, ודאי לאורך 40 שנות יצירה. זה אומר שגם היום אם הם יוציאו אלבום אולפן נוסף תהיה סיבה לצפות להתרגשות. למה? כי מדובר בלהקה גדולה שעושה אחלה מוסיקה וזה נראה לכם משונה כי הם פשוט הלהקה הגדולה היחידה ששרדה.
ועם כל זאת, המדד הקובע הוא פשוט כמו רוק-נ-רול; אם בני הצעירים שהכירו לי את הארקטיק מאנקיז (ועוד כמה אחרים ואחרות) הולכים לקונצרט שורשים של אבא וחוזרים עם חווית רוק עצומה, אז הרולינג סטונס גדולים. זקנים, אבל גדולים.

תחנה אינטרנטית שמשדרת רק רולינג סטונס

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *