פתרון חד צדדי, הימור ככל הימור אחר

פתרון חד צדדי

הנחת היסוד היא כי אין למדינת היהודים פרטנר לפתרון מוסכם כלשהו הכולל את 'סיום הסכסוך'. הנחה זאת מגובה במסמכי היסוד של הפלסטינים (האמנה הפלסטינית ואמנת חמאס), באתוס של הפלסטינים המבוסס על חיסולה של מדינת היהודים ובצהרותיהם הרציפות של מנהיגי הפלסטינים לדורותיהם על אי הכרה בזכותם של היהודים לריבונות בארץ ישראל ווט-סו-אבר.
כלומר, מדינת היהודים צריכה לקבל החלטה – כל החלטה – תחת ההנחה כי היא מאוימת.

ההחלטה הנוכחית, הקיימת הלכה למעשה, היא המשך המצב הקיים של שליטה צבאית בשטחי יהודה ושומרון (הגדה המערבית), תוך המשך ההתיישבות היהודית (מפעל התנחלויות) בשטחים אלה.
זוהי החלטה חד צדדית המייצגת תחושת אין ברירה, שהיא, כאמור, מבוססת ואף צודקת. אך יחד עם זאת להחלטה חד צדדית זאת יש משמעויות והשלכות, כמו לכל החלטה חד צדדית אחרת.

לפני מדינת ישראל, כמדינת היהודים בארץ ישראל, עומדות מספר חלופות להחלטה חד צדדית אחרת:

  • סיפוח שטחי יו"ש והחלת הריבונות עם או בלי מתן זכויות לתושבים הפלסטינים
  • סיפוח וגירוש (טרנספר)
  • יצירת אוטנומיה אזרחית בשטחי יו"ש עם הגבלות צבאיות ואחרות (דוגמא להצעה ברוח זאת)
  • התכנסות בגבולות מוצהרים (לדוגמא: גבולות 67) עם או בלי פינוי התושבים היהודים החיים כיום מחוץ לגבולות אלו (המתנחלים).

כל צעד חד צדדי מסוג זה יש בו משום הימור הכולל את תגובת העולם הערבי, העולם המוסלמי, מעצמות תבל, דעת הקהל העולמית וכיוצ"ב וכמובן את תגובת האוכלוסיה הפלסטינית.
פן נוסף של ההימור הוא תגובת הציבור היהודי בארץ ישראל, המסוכסך בתוך עצמו בנוגע לסוגיה, וגם תגובת העולם היהודי.

יש כמה וכמה סיבות מדוע התכנסות חד צדדית בגבולות 1967 היא הפתרון המועדף; הסכמה בינלאומית רחבה אם לא כוללת, הטלת האחריות לגורל הפלסטינים על הפלסטינים (אסטרטגיית ה"כפפה"), ניטרול העוינות של דעת הקהל העולמית ועוד.

אך הסיבה העיקרית והחשובה ביותר היא איחוד השורות בקרב היהודים. אם זה יצליח – מצויין, ואם לא יצליח – נגמר הויכוח הפנימי.
ביסוד מחשבה זאת, על פתרון חד צדדי של התכנסות לגבולות 67', עומדת ההכרה כי הסכסוך הפנימי הוא האיום הגדול ביותר על קיומה של מדינת היהודים בארץ ישראל.

כן, זהו – כאמור – הימור עצום, אבל כך גם כל החלטה אחרת. אני מאמין כי ביכולתה של ישראל לקחת את הסיכון ולתת מענה במידה ולא יצלח.
מה שצריך להיות ברור, כחלק בלתי נפרד מהחלטה כזאת (כפי שמבטא עיקרון יסוד מס' 2) הוא שהמענה יהיה עוצמתי וחד משמעי. דהיינו, כאסח ללא מעצורים.

כל פתרון חד צדדי צריך להיות מבוסס על שלושה עקרונות יסוד:
1. מימוש זכותו של העם היהודי לריבונות מדינית בארץ ישראל, מולדתו ההיסטורית.
2. יכולת הגנה עצמית של היהודים.
3. הכרעה דמוקרטית ברורה בעד פתרון חד צדדי.

  • אבל מה תעשה עם כל ההתנחלויות בעומק השטח הפלסטיני?

  • אני מסכים עם כל מילה במאמר. התחלתי בתור איש ימין,מתון וכיום אני מגדיר את עצמי בתור שמאל בטחוני.
    ישראל לא תשרוד חרם של המערב לדעתי וגם הפסקת הסיוע מארה"ב ופגיעה בייצוא הצבאי שמכניס לישראל סכום נכבד.
    בכל מקרה הפלסטינים צריכים להסכים או שהמערב ייערוב לכך שישראל היא מדינת היהודים בנוסח זה או אחר ושיבוא קץ לסכסוך המיותר.
    יש מקומות חשובים ליישב את המתנחלים באיזורי הפריפריה,כמובן אלו שיסכימו להתפנות מרצון עם מתן פיצוי.

    • אתה אומר ש"הפלסטינים צריכים". למה אתה חושב שאתה תקבע לפלסטינים מה הם צריכים? תאמין לי שהם יודעים טוב ממך מה הם צריכים כדי לממש את האידיאולוגיה שלהם.

      אני שולל את הערכתך שבמקרה שלא ניסוג מיו"ש יחסינו עם ארה"ב יורעו וישראל לא תשרוד. ישראל יכולה להתקיים בלי סיוע ביטחוני מארה"ב. ראה את איראן ללא סיוע של 30 שנים מארה"ב והיא מצליחה להפעיל את הצבא שלה, כולל במלחמת דמים של 8 שנים עם עיראק. כמובן שזה קשה יותר, אבל זה אפשרי. היום חלק גדול מהצריכה הצבאית מיוצר ע"י ישראל עצמה. השמשת מנועי מטוסים וטנקים יכולה להתבצע בישראל. כל מערך הטילים והמזל"טים הישראלי פועל בצורה עצמאית, הם המצאות ישראליות, טכנולוגיות ישראליות וקצת כסף אמריקאי שאפשר לוותר עליו במצב קיצון. ארה"ב לא השקיע בטילי ה"חץ", "כיפת ברזל" ו"קלע דוד" בגלל העיניים היפות של ישראל, אלא בגלל הפריצה הטכנולוגית והמבצעים של מערכות הנשק האלה. בתמורה למיליארד דולר סיוע בייצור המערכות האלה, אמריקה קיבלה לידיעתה את סודות הטכנולוגיה (כדי להגיע לזה לבד היא היתה משלמת לחברות אמריקאיות יותר מ-10 מיליארד דולר) והקימה לעצמה אפילו בתי חרושת לייצור המערכות האלה בסיוע ישראל (שם בחברות הישראליות פועלות עם חברת-אחות מקומית – עוד כמה מיליארדים שחסכה אמריקה אם היתה מחליטה לחקור, לבדוק ולהקים את הכל לבד). אני מעריך שבעבור המיליארד דולר ש"העניקה" ארה"ב לישראל בייצור מערכות הטילים האלה לבד, ארה"ב הרוויחה לפחות 25 מיליארד דולר (שהיו נגרעים מקופתה כשהיתה מתחילה לבחון את ציוד הביות והנעילה של מערכות הטילים העתידיים שלה). מכאן שיש להבין שבחיבוק הדב האמריקאי רק בעניין שלושת הטילים שציינתי, ארה"ב היא דווקא המרוויחה הגדולה אם סופרים דולר דולר. ככה אני יכול לערוך חשבון הכנסות-הוצאות של מאות פריטים צבאיים שישראל מעבירה כמעט חינם לארה"ב – מעבירה במשמעות העברת הציוד, העברת הידע הטכנולוגי ורישיונות הייצור – וזה כולל מערכות קסדת-טייס של 360 מעלות עם אפשרות לבצע "שגר ושכח", 5 סוגי טילי אויר-אויר מתקמים שארה"ב רכשה מישראל וציידה בהם את מטוסי הקרב שלה, מערכות אוויוניקה, מיכלים נתיקים לכל מערך מטוסי הקרב שלה (מיוצרים בישראל ונמכרים אפילו לסעודיה דרך ארה"ב). ישראל היתה פורצת הדרך של המזל"טים (כתב"מים) בעולם והעלתה את המזל"ט הראשון בסוף שנות ה-70. ארה"ב ויתר המדינות המובילות של היום נכנסו לעסק הזה רק כעבור 10 שנים. לכן ישראל היום היא היצרן הגדול ביותר של מזל"טים בעולם והיא מוכרת המזל"טים המבצעיים המוכחים ביותר בטיבם בעולם. המזל"ט האמריקאי הראשי שעשה את הכותרות בשנים האחרונות הוא מזל"ט שתוכנן ופותח ע"י מהנדס מהתעשייה הצבאית הישראלית. לאחר שישראל החליטה לייצר מזל"ט מתחרה, אושר לו להציע את המזל"ט שלו לאמריקאים שקפצו על המציאה. ישראל מוכרת מזל"טים לארה"ב, ל-70% ממדינות אירופה, לרוסיה, לתורכיה, לרוב מדינות אמריקה הלטינית, לקנדה, לאוסטרליה, להודו. ישראל מוכרת אפילו ציוד צבאי לפקיסטאן (אומנם לא באופן קבוע ולא מה שנקרא "דור אחרון ומעודכן של המוצר").

      למשל את פרוייקט מיגון הנגמ"שים, שהוא המצאה של מפעל בקיבוץ סאסא – המפעל מיגן 13 אלף נגמ"שים אמריקאים (את ה-1000 הראשונים מיגנו ממש בסאסא! אבל את הרוב ממגנים במפעל משותף של סאסא עם חברה אמריקאית). המיגון הזה, לפי דו"חות צבא אמריקאים, הציל את חייהם של אלפי לוחמים בעיראק ובאפגניסטאן. הרווח האמריקאי במדידה כספית הוא עצום ובנוסף הטכנולוגיה נותרה בידיהם.

      רוצה לומר, שלא רק ישראל נהנית כספית וצבאית מהקשר המיוחד בין שתי המדינות. גם ארה"ב מרוויחה והייתי מעז ואומר – לפחות את ה-3 מיליארד דולר שהיא משקיעה בביטחון ישראל מדי שנה. ישראל היא המדינה היחידה שארה"ב רואה החזרים כספיים בפועל (שלא לציין את התרומה הטכנולוגית, הנדסית, מדעית שבצידם) מהשקעתה בישראל.

      לכן אני לא מקבל את איומך שכאילו ארה"ב תפסיק את הסיוע ובודאי שלא תפגע ביצוא הישראלי. נניח שארה"ב תעשה את מה שאתה רומז לו, אתה חושב שרוסיה, סין, הודו ואפילו צרפת ובריטניה יוותרו על רכישת ציוד וטכנולגויות ישראליות? הרי רוסיה למשל תשמח לחבור לישראל ולהינות מכל מוצרי המדף, יכולות הפיתוח והתכנון הישראליים, בניית מערכת שיתוף פעולה צבאי שיוביל גם לשיתוף פעולה מדיני. כמובן שזה מצב לא הכי נוח ונעים לישראל, רק משום שהקשר עם אמריקה הוא גם קשר של ערכים משותפים, אבל אני רוצה לומר שאם במקרה הקיצון בעל הסיכויים הקלושים בכל זאת יקרה, לישראל יש פתרונות חילופיים להתגבר על המשבר ולחדש את בניית כוחה.

      אובמה מבין זאת. הוא מבסיסו אינו אוהד ישראל גדול, אבל הוא הבין את האינטרסים האמריקאיים הכלכליים, והכלכלה במצבו חשובה מאוד. לכן אובמה דווקא הרחיב את הקשרים הצבאיים, הטכנולוגיים והמדעיים עם ישראל כי הוא יודע שארה"ב דווקא מרוויחה מיליארדים מהקשרים האלה וזה חשוב לו כפליים במצבה הכלכלי הקשה של אמריקה. כמובן לכשייבחר נשיא רפובליקני ב-2016 יהיה זה אפילו בלתי רלוונטי לשאול את שאלת נאמנות אמריקה לישראל……. גם במצב שיראל דוחקת את ערביי יו"ש מזרחה מעבר לירדן.

  • יריב, כן. למה לא?!

  • כל האופציות לפתרון חד-צדדי שהעלאת הן לגיטימיות, כולל טרנספר ערביי יו"ש, על רקע חידוש המלחמה, לעבר המזרחי של פלשתינה. העדפתך נסיגה חד-צדדית לגבולות 67' לא תשנה את עמדת הערבים, אלא להיפך, רק תחזק את דעתם שהם צודקים בעמדות היסוד שלהם – אי הלגיטימיות של מדינה יהודית, לא-אסלאמית, במזרח תיכון ערבי (דאהר של אסלאם). מתן מתנה חינם לפלסטינים תאלץ את ישראל להתמודד מול "עזה" ביו"ש לאורך יותר מ-200 ק"מ שעומקם, מהגבול הישן לחוף הים הוא בין 18 ק"מ ל-25 ק"מ. איזו מדינה בעולם תוכל להתמודד אם ירי מתמיד על 90% מאוכלוסיית המדינה שלה?

    אני דוגל בפתרון חד-צדדי של סיפוח כל יו"ש תוך ביצוע טרנספר מהיר ומסודר של הערבים לירדן. המהלך צריך להתבצע לאחר שהפלסטינים יחדשו את המלחמה נגדנו מכל עילה שהיא. הטרנספר הזה הוא חוקי כי הוא מבוצע באותה משבצת טריטוריאלית הנראת פלשתינה-א"י (עבר הירדן נקרעה ממנה חד-צדדית ב-1921-2 לפי החלטת הכובש). להזכירכם האיחוד האירופי-נאט"ו (כולל ארה"ב) החליטו לבצע טרנסר של יותר ממיליון וחצי נפש בקוסובו-סרביה-בוסניה-אלבניה. כדי לפתור אחת ולתמיד את המאבקים הבין עדתיים בקוסובו.

    ארץ ישראל – פלשתינה צריכה להיות מחולקת רק פעם אחת לשתיים – ממזרח לירדן וממערב לירדן. עבר הירדן תהיה מדינת ערביי ארץ ישראל והגדה המערבית (במשמעותה הראשונית והאמיתית – מהנהר לים) תהיה מדינת יהודי פלסטין. הגבול בינהן יהי נהר הירדן. אם יהיה שלום אז הגבולות יהיו פתוחים למסחר ולתרבות. אם תהיה מלחמה אז לפחות נפטרנו ממלחמה נגד הטרור בתוכנו ונגדנו, אלא העברנו את הסכסוך למסגרת בין מדינתית. הרבה יותר קל לנהל מלחמה בין מדינות, מאשר מלחמה נגד טרור שחי ובועט בתוכנו.

    את עזה נשאיר כמות שהי. תרצה מצרים להשתלט עליה, שכך יהיה. לא תרצה, שתשאר ישות טרור קטנה, סובלת ושונאת עצמה.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *