פתרון חד צדדי, הימור ככל הימור אחר

האם מהלך חד-צדדי של התנתקות מלאה מן הערבים המכונים 'פלסטינים', והתכנסות מדינת היהודים בגבולות 67', יכול להצליח ובאילו תנאים?
דגל ישראל ודגל פלסטין

הנחת היסוד היא כי אין למדינת היהודים פרטנר לפתרון מוסכם כלשהו הכולל את ‘סיום הסכסוך’. הנחה זאת מגובה במסמכי היסוד של הפלסטינים (האמנה הפלסטינית ואמנת חמאס), באתוס של הפלסטינים המבוסס על חיסולה של מדינת היהודים, ובהצהרותיהם הרציפות של מנהיגי הפלסטינים לדורותיהם על אי הכרה בזכותם של היהודים לריבונות בארץ ישראל ווט-סו-אבר.
כלומר, מדינת היהודים צריכה לקבל החלטה – כל החלטה – תחת ההנחה כי היא מאוימת.

ההחלטה הנוכחית, הקיימת הלכה למעשה, היא המשך המצב הקיים של שליטה צבאית בשטחי יהודה ושומרון (הגדה המערבית), תוך המשך ההתיישבות היהודית (מפעל התנחלויות) בשטחים אלה. זוהי החלטה חד צדדית המייצגת תחושת אין ברירה, שהיא, כאמור, מבוססת ואף צודקת. אך יחד עם זאת להחלטה חד צדדית זאת יש משמעויות והשלכות, כמו לכל החלטה חד צדדית אחרת.

לפני מדינת ישראל, כמדינת היהודים בארץ ישראל, עומדות מספר חלופות להחלטה חד צדדית אחרת:

  • סיפוח שטחי יו”ש והחלת הריבונות עם או בלי מתן זכויות לתושבים הפלסטינים
  • סיפוח וגירוש (טרנספר)
  • יצירת אוטונומיה אזרחית בשטחי יו”ש עם הגבלות צבאיות ואחרות
  • התכנסות בגבולות מוצהרים (לדוגמא: גבולות 67') עם או בלי פינוי התושבים היהודים החיים כיום מחוץ לגבולות אלו (המתנחלים).

כל צעד חד צדדי מסוג זה יש בו משום הימור הכולל את תגובת העולם הערבי, העולם המוסלמי, מעצמות תבל, דעת הקהל העולמית וכיוצ”ב, וכמובן את תגובת האוכלוסייה הפלסטינית.
פן נוסף של ההימור הוא תגובת הציבור היהודי בארץ ישראל, המסוכסך בתוך עצמו בנוגע לסוגיה, וגם תגובת העולם היהודי.

יש כמה וכמה סיבות מדוע התכנסות חד צדדית בגבולות 1967 היא הפתרון המועדף; הסכמה בינלאומית רחבה אם לא כוללת, הטלת האחריות לגורל הפלסטינים על הפלסטינים (אסטרטגיית ה”כפפה”), נטרול העוינות של דעת הקהל העולמית ועוד.

אך הסיבה העיקרית והחשובה ביותר היא איחוד השורות בקרב היהודים. אם זה יצליח – מצוין, ואם לא יצליח – נגמר הוויכוח הפנימי.
ביסוד מחשבה זאת, על פתרון חד צדדי של התכנסות לגבולות 67′, עומדת ההכרה כי הסכסוך הפנימי הוא האיום הגדול ביותר על קיומה של מדינת היהודים בארץ ישראל.

כן, זהו – כאמור – הימור עצום, אבל כך גם כל החלטה אחרת. אני מאמין כי ביכולתה של ישראל לקחת את הסיכון ולתת מענה אם לא יצלח. מה שצריך להיות ברור, כחלק בלתי נפרד מהחלטה כזאת (כפי שמבטא עיקרון יסוד מס’ 2) הוא שהמענה יהיה עוצמתי וחד משמעי. דהיינו, כאסח ללא מעצורים.

כל פתרון חד צדדי צריך להיות מבוסס על שלושה עקרונות יסוד:

  1. מימוש זכותו של העם היהודי לריבונות מדינית בארץ ישראל, מולדתו ההיסטורית.
  2. יכולת הגנה עצמית של היהודים.
  3. הכרעה דמוקרטית ברורה בעד פתרון חד צדדי.

מאמרים אחרונים