חגי עמיר שוחרר, האויב חזר לחיות בתוכנו

לא תרצח

חגי עמיר הורשע בקשירת קשר עם אחיו יגאל עמיר לביצוע הרצח של ראש הממשלה יצחק רבין. הוא נדון ל-16 שנות מאסר, וגרף עוד חצי שנה בדרך בגין איומים מהכלא על אריק שרון. היום, 4 במאי 2012, הוא השתחרר מהכלא לאחר שריצה את מלוא עונשיו.
האויב חזר לחיות בתוכנו.

חגי עמיר חייך וסימן "וי" לעבר אוהדיו שהמתינו לשחרורו, כאחרון הסמיר קונטרים.
כאן המקום לומר תודה גדולה לתומכים הנלהבים של שוליית הרוצח, בשערי הכלא ובטוקבקים, שהזכירו לנו שיש דימיון בינם לבין אויבנו מבחוץ.

אין לי טענות לשמחת השחרור של בני משפחת עמיר. אני לא מצפה מהוריו ואחיו להתנהגות סולידית ולאמירות חינוכיות ו/או פרו-דמוקרטיות – לא רק בגלל עמדותיהם הידועות, שלמעשה יצרו את התיפלצת החברתית הזאת, אלא בגלל שהם מקבלים את פניו של בן משפחה. הכל בסדר – השמחה, התקרובת, העידוד, החיבוק.

ברמה האישית אני מזדהה עם דליה רבין.
גם אני לא מבין עד היום מדוע חגי עמיר לא נשפט על הרצח עצמו, למרות שרק אחיו לחץ על ההדק, ומדוע לא נגזרו עליו חיי כלא עד מותו. אבל זהו הדין, כך נקבע, ואין ברירה אלא לכבד את זה.
הרגשת הקבס היא לגיטימית.
לכן, במאמר מוסגר, בעצם יש להסתייג בתוקף מדבריה של דליה רבין, שקראה לאי שחרורו של חגי עמיר. זוהי אפילו אמירה מסוכנת; לא עושים דמוקרטיה על בסיס רגשות אישיים, מובנים ככל שיהיו, גם אם (ואולי, על אחת כמה וכמה) מדובר ברגשות של האצולה.
לעניין זה יש להדגיש את חוכמתה של הנכדה שעלתה על זאת של הבת.

בטוקבקי הימין מרבים לעסוק בהשוואות ובהקבלות בין שחרורו של חגי עמיר לבין שחרורם של מחבלים רוצחים בעסקת שליט ועסקאות אחרות. לעניין הזה אין שום מוטיב לוגי; הוא אך ורק ביטוי לזעם שמקורו באי ידיעת החומר (בורות) ובשנאה בלתי נשלטת. כי מה בעצם אומרים הטוקבקיסטים הזועמים מימין – צריך להרוג את כל מי שלא חושב כמו חגי עמיר.
האם הם מתכוונים לזה? מיעוטם כן, רובם לא. אבל איפה המנהיגות שצריכה להעמיד את הדברים על דיוקם?

המנהיגות הימנית תתחלק לשניים; אלה שיחשבו שיש להם מה להרוויח מחיבוק לחגי עמיר ואלה שיחשבו שיש להם מה להפסיד מהוקעתו. שתי הקבוצות, זאת במעשיה וזאת בשתיקתה, מהוות יחד רוח גבית לזרמים אנטי דמוקרטיים מימין.

אני לא מרבה לכתוב על הימין הרדיקאלי האנטי דמוקרטי (עם או בלי כיפה). זה לא אומר שהוא איננו או שאני לא מבחין בו. העיסוק האינטנסיבי של הבלוג בשמאל הרדיקאלי (סמול) הוא סוג של אפליה מתקנת. אני נלחם בחזית הסמולנית.
אבל היום, כאשר הרוצח (בעיני הוא רוצח) יוצא לחופשי, על אפי ועל חמתי, אין מקום לחשבונות טקטיים – האויב חזר לחיות בתוכנו וכל הארץ חזית.

חגי עמיר

שחרורו של חגי עמיר מהכלא הוא שעת מבחן. אנחנו כבר יודעים מה חושב המשוחרר הטרי, על חיוכיו ואצבעותיו. אנחנו יודעים שיש המוני בית ישראל שרואים בו דמות מופת ומחכים לקתרזיס. אנחנו יודעים שהמופת שלו היא פירוק אלים של הדמוקרטיה לטובת אג'נדה… ובכן, איזו אג'נדה בדיוק מייצג חגי עמיר?

חגי עמיר שייך לאותם אנשים שיודעים להסביר בדיוק מדוקדק 'מה לא', אבל כשצריך להגיד 'מה כן' יש להם רק אמירות כלליות.
צורה "מפותחת" של המחלה הידועה בכינוי העממי 'יהיה בסדר'.

חגי עמיר, כך דווח, לא רק שאינו מתחרט הוא אפילו גאה במעשיו (סמיר קונטר כבר אמרנו?), מה שמוכיח כי הוא מסמן לעצמו מטרה להיות גיבור מקומי.
אסור שזה יקרה.

כדי למנוע את זה צריך לזכור שעניין הרצח לו חגי עמיר היה שותף – סגור. הוא קיבל עונש וריצה אותו. נקודה. מה שלא סגור זאת החרטה. זה כבר עניין חברתי לא משפטי.

אם חגי עמיר לא מתחרט זה אומר שהוא מוכן לתת שוב תמיכה לוגיסטית לאלימות אנטי דמוקרטית או אפילו לרצח פוליטי. אלא שבתוקף הדמוקרטיה, ששופטת לא על כוונות אלא על מעשים, ידי החוק כבולות. מצד שני, החברה יכולה לקחת אחריות, בראש כולם הקהילה אותה מתיימר חגי עמיר לייצג.

בזמן כתיבת שורות אלו חגי עמיר מתארגן לעשות שבת בבית קרובי משפחה ביישוב שבי שומרון. יכול להיות שהוא זומם לקטוף קצת תהילה ע"י ביקור בבית הכנסת המקומי. אם זה יקרה הייתי רוצה לדעת שעם כניסתו הם יצאו החוצה.

***
התמונות:
שלט תזכורת שהכינו תושבי היישוב בו יתארח חגי עמיר לשבת, מתוך ידיעה בנענע 10
חגי עמיר בשעת שחרורו מהכלא, מתוך ידיעה באתר נרג'

דה-מרקר קפה

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *