החלטה אמוציונאלית

101015-bel-air

מחר ימלאו שנתיים לפרוץ הבלוג שלי בדה-מרקר קפה. ב-16.10.2008 פרסמתי כאן פוסט ראשון תחת הכותרת יגואר הוא בעצם דולפין, פוסט חמוד בנושא 'תרבות אינטרנט'. מאז חלפו ביעף 217 פוסטים, ממוצע של פוסט כל שלושה ימים ו-8 שעות.
הפוסט השני כבר היה פוליטי ולאורך 10 פוסטים נוספים הבלוג התנדנד בין אישי, מקצועי ופוליטי.

במוצאי שבת 27.12.2008 בשעה 23:18 פרסמתי כאן פוסט תחת הכותרת בכל זאת, ההתנתקות היתה צעד נכון, שאותו אני מחשיב כפוסט הפתיחה האמיתי של הבלוג.
למי שלא זוכר, זה היום בו התחיל מבצע 'עופרת יצוקה'. מכאן ואילך הבלוג פיתח אג'נדה, התבסס בקטגוריית אקטואליה והתמקד על שני נושאים עיקריים – הסכסוך הפלסטיני-יהודי והשיח הפוליטי-מדיני.

מעת לעת הופיעו בבלוג גם פוסטים בנושאים אחרים, בעיקר על מוסיקה ועל כדורגל, אבל השורה התחתונה – בלוג פוליטי.
בשלב מסוים, כאשר התחלתי להרגיש תחושת שליחות, החלפתי את שם הבלוג מ"למי יש זמן לקפה" לשם הנוכחי "חופר בקפה", המייצג יותר טוב את הנחישות של הבלוגר (אני) להתמיד במשימתו, ואת התמונה המלווה מכדור פורח שמחפש את עצמו לאיור ציוני שיודע לאן הוא הולך.

101015-moledet

2,233 כוכבים צבר הבלוג עד כה, ממוצע של למעלה מ-10 כוכבים לפוסט. ב-30.04.2010 היתה הפעם האחרונה בה רשם פוסט מספר חד ספרתי של כוכבים – מוחמד בחר כחול-לבן (אתם עוד יכולים לתקן). פוסט שיא: דיר מיסטר קוסטלו, שפורסם ב-20.05.2010 וצבר 54 כוכבים.
ב-29.01.2010 היתה הפעם האחרונה בה נרשמו פחות מ-300 צפיות לפוסט – שיר היסטוריה.

אבל הכי חשוב אלו הפידבקים; המון תגובות שמחמיאות ומחזקות, מעשירות, גורמות לחשוב ומעודדות להמשיך את הדיאלוג – מכל הכיוונים, בעד ונגד.
אני מתחיל לזהות קהל מבקרים קבוע ואפילו נאמן במידה מסוימת, שלשמחתי מורכב הן ממסכימים והן ממתנגדים. נדמה לי אפילו שהבלוג זוכה, לפחות במיקרו קוסמוס של דה-מרקר קפה, למוניטין מסוים של איכות, ייחודיות ועניין. כמה וכמה פעמים הופיעו פוסטים שפורסמו כאן בשער אתר 'הארץ', ספינת האם של הקפה, ובמומלצי הקפה. לא עניין של מה בכך עבור בלוג המזוהה עם הנרטיב הציוני וניצב בזניט לאג'נדה של רשת שוקן.
גם במפעלות המומלצים של אסצ'ילי הבלוג רשם נוכחות יפה ומרגשת, חותם איכות נחשב.
והוזמנתי להיות חלק ממשתתפי הבלוג המשותף – הפרלמנט.

בלוג 'חופר בקפה' הפך למעשה לטור פוליטי של דעתן אחד (אני) שיודע לכתוב. למעשה, הכתיבה היא גם המקצוע שלי וגם התחביב שלי. תכל'ס, הדעתנות גם היא עניין מקצועי, אבל זה סיפור אחר.

אז בעצם, אם יש לי טור זה אומר שאין לי בלוג? מה זה בלוג בכלל? מה ההבדל בין פוסט למאמר? איפה לשים את הקליפים המגניבים שהילדים שולחים לי מיו-טיוב?

הבלוגריזם רצוף דילמות. אני למשל מתחבט בשאלה כמה אפשר לכתוב על מוסיקה בבלוג יהודי-דמוקרטי? האם חוויה משפחתית היא חלק מאג'נדה? וחילוץ הכורים בצ'ילה – שייך או לא שייך?
המונדיאל שהתקיים בתחילת הקיץ בדרום אפריקה אפשר לי לשלב אקטואליה עם אהבה גדולה שלי – כדורגל. אבל זה קורה פעם בארבע שנים.
על כדורגל אני כותב ברציפות ובהתמדה כבר למעלה מ-10 שנים בבלוג kדורגל 2.0, המופיע ברשת ספורטאנטר שאני נמנה על בעליה ומשמש כעורך הראשי שלה.
כמאמר הקלישאה, אינני מערבב כדורגל עם פוליטיקה. בטור השמאלי של שער הבלוג שלי בקפה יש קוביית RSS עם ששה פוסטים אחרונים מתוך kדורגל 2.0. קישור לשם הפרדה.

חוץ מציונות וכדורגל יש עוד הרבה עניינים ונושאים שמעסיקים אותי – מוסיקה, קולנוע, טלוויזיה, ספרות, שירה, הורות, אהבה, סקס, זוגיות, אוכל טוב… יש לי מה להגיד על כל אלה ויש לי חשק להגיד את זה.
במילים אחרות, אני צריך בלוג – בלי פוליטיקה ובלי כדורגל.

אז פתחתי אחד כזה בוורדפרס.
בשקט בשקט הצטברו בו כבר 15 פוסטים ה-6 קטגוריות: היסטוריה, לייף סטייל, מדיה, מוסיקה, שונות, תרבות אינטרנט.
שני הפוסטים הראשונים התכתבו עם האקטואליה, אבל מייד הופעל עיקרון ההפרדה – פוליטיקה לחוד, כדורגל לחוד וכל השאר לחוד. יש מצב גם לבלוג מקצועי, אבל גם זה לחוד.
בפינה השמאלית (כן, כן) העליונה בשער הבלוג, מתחת לתמונת העין, תמצאו קישורי RSS לפוסטים אחרונים בבלוג החדש.

יכול להיות שיש כאן טעות ולא צריך להפריד אלא לרכז את הכל לבלוג אחד.
למה להריץ את החברים ברחבי האינטרנט? למה לא לנצל את המוניטין כבלוגר פוליטי לרייטינג של פוסטים אישיים ומגניבים?
בסופו של חשבון אין לי נימוק משכנע להפרדת התוכן פרט לתחושה אישית שכך אני רוצה.
ככה זה מרגיש לי. החלטה אמוציונאלית.
וזה גם עניין; כאן אני חייב להיות מנומק, שם לא בהכרח.

הבלוג החדש נמצא בכתובת ronenmayer.wordpress.com.
שם הבלוג 'כאן רומא' (מגירות 2.0) – ראשי התיבות של שמי.
אתם מוזמנים לבקר ולהשתתף. אפילו להירשם לעדכונים, לקחת RSS ולהוסיף לפייבוריטס.
מה שבא לכם.

***
התמונה: שברולט בל אייר 1957, מתוך הפוסט החדש (15.10.2010) בבלוג 'כאן רומא'. למה? ככה.

דה-מרקר קפה

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *